Jul 282016
 

Apparently he wrote this one about someone who had worn his clothes without permission.

Immanuel of Rome (1261 – 1328)
Behold This Base Villain

Behold this base villain, his fate should be bitter;
O Heaven, expose his sins, grant me your favors!
He has his own flocks, yet if lamb were his fancy,
He’d steal from a pauper the fruit of his labors;
His foreskin, he fears, might get worn out and fail him —
Instead he would much rather fuck with his neighbor’s.

עמנואל הרומי
ראו נבל

 
רְאוּ נָבָל יְהִי רַע אַחֲרִיתוֹ
וְשָׁמַיִם יְגַלּוּ אֶת עֲווֹנוֹ
אֲשֶׁר לוֹ צֹאן וְכִבְשַֹת רָשׁ יְאַוֶּה
לְקַחְתָּהּ לוֹ בְחֶמְלָתוֹ לְצֹאנוֹ
וְלוֹ עָרְלָה וְמִיִּרְאַת בְּלוֹתָהּ
יְאַו לִבְעֹל בְּמוֹ עָרְלַת שְׁכֵנוֹ.
י

Feb 062015
 

Yehuda Matzliaḥ Padova (Leon Prospero Padova) (? – 1728)
A World Inverted

O unschooled man who comes and goes before me,
Draw near and hear from me these admonitions:
My ev’ry word is just, without a defect,
Your soul shall draw from every sound its comfort.
See how this world withholds from you unfairly
Eternal peace and rest and also seizes
Your mind; your strength it casts into the chasm,
And there all pride on bended knee is humbled.

O hear you well, my words are not yet swallowed:
For are you not the man who once considered
Himself above all living souls, deserving
Obeisance from the world, with might tight-girded?
The beasts and creatures heeded all your orders,
The buds and blossoms you plucked by the handful,
And earth’s mute stones with scorn you freely trampled,
but unrevealed to you: the hidden meaning.

Unveil your wisdom’s eyes so truth they’ll follow;
Regard your strength and glory as if broken.
Indeed, upon your back will thickets thicken,
The grass will overgrow the place you’re buried,
And with no shame at all will sink its roots in,
And thistles’ thorns will fill your former dwelling
And silent stones o’er which you once went striding
Will be piled up above your head forever.

O Man, do you not stir with wrath and ire?
And do you not berate all those created
Subservient to you? Now see how fearless
At times like this they’ve all worked to restrain you!
And where are all your holdings and your legions?
And where are men’s delights once held so dearly?
How woefully into their graves they’ve fallen,
Their light goes dim and their bright flame’s extinguished.

I stand as keystone, calling out with purpose;
With reasoned words I’ll be the nations’ banner.
The tongues of men cleave firmly to their palates,
Their mouths won’t open, bellowing like thunder,
Instead they mutely stand with lips gone rotten.
Now heed me, for I lead the way with honor:
Should men be high of heart? When wrath befalls them
Salvation flees and settles far beyond them.

And so should men take heed of this instruction
And leave their births a distant recollection,
Will not this tiny drop they’ve drawn start flowing,
And will they not then scorn and leave their homelands?
Their hearts, uncircumcised, and heads are humbled
The moment that they see their doom is fated;
Instead they’ll rush to take this path I’ve shown them,
Then rise to Eden gleeful and rejoicing.

יהודה מצליח פאדובה
עולם הפוך

 
אֱנוֹשׁ עוֹבֵר וָשָׁב וְאֵין לוֹ דָעַת
קְרַב אֶצְלִי וּשְׁמַע דְּבַר תּוֹכָחַת
בְּצֶדֶק אִמְרֵי פִי בְּלִי מִגְרָעַת
בְּמוּסָרָם תִּמְצָא לְנַפְשָׁךְ נָחַת
רְאֵה כִּי תֵבֵל מִמְּךָ מוֹנַעַת
שְׁלֵמוּת הַנִּצְחִית וְגַם לוֹקָחַת
גְּאוֹן עֻזְּךָ תּוֹרִיד בְּאֵר הַשָֹּחַת
וְשָׁם הִנֵּה כָּל גַּאֲוָה נִכְנָעַת.
 
שְׁמַע הַקְשֵׁב כִּי לֹא דְבָרַי לָעוּ
הֲלֹא אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ
עֲלוֹת עַל כָּל בִּרְיוֹת וְלָךְ יִכְרָעוּ
בְּרוּאֵי כָל עוֹלָם וְעֹז אָזַרְתָּ
בְּהֵמוֹת עִם חַיּוֹת לְךָ נִשְׁמָעוּ
וְצִצִּים וּפְרָחִים בְּיָד כָּרָתָּ
וְלִי אֶבֶן דּוּמָם בְּבוּז רָמַסְתָּ
וְסוֹדוֹת תַּכְלִית לֹא לְךָ נוֹדָעוּ.
 
פְּקַח עֵינֵי שִׂכְלָךְ אֱמֶת יִדְרשׁוּ
רְאֵה עֻזְּךָ נִשְׁבַּר וְתִפְאַרְתֶּךָ
עֲלֵי גַבְּךָ הֵן חוֹרְשִׁים יַחְרשׁוּ
עֲשָׂבִים עוֹלִים עַל רְפִידָתֶךָ
בְּאֵין מַכְלִים דָּבָר הֲלֹא יִשְׁרשׁוּ
וְקוֹץ דַּרְדַּר הֵן מָלְאוּ בָתֶּיךָ
וְדוֹמָמִים, מִדְרַס הֲלִיכָתֶךָ,
זְקוּפִים עַל רֹאשְׁךָ וְלֹא יָמוּשׁוּ.
 
הֲלֹא תֵעוֹר אָדָם בְּאַף חֵמָתָה
הֲלֹא תִגְעַר בִּרְיוֹת אֲשֶׁר נוֹצָרוּ
כְּנוּעִים לָךְ אֵיכָה בְּלִי אֵימָתָה
לְעֵת כָּזֹאת כֻּלָּם בְּךָ עָצָרוּ
וְאַיֵּה בֵית מִדּוֹת וְחֵיל חוֹמָתָה
וְאָן חֶמְדַּת אִישִׁים אֲשֶׁר אָצָרוּ
וְאֵיךְ תּוֹךְ קֶבֶר זֶה בְּאוֹי נִסְגָּרוּ
הֲדַר אוֹרָם נִדְעַךְ וְנֵר כָּבָתָה.
 
אֲנִי אֶבֶן רֹאשָׁה בְּקוֹל אֶזְעָקָה
לְנֵס עַמִּים אֶעְמֹד בְּדִבְרֵי טָעַם
לְשׁוֹן אָדָם כָּעֵת לְחֵיךְ דָּבָקָה
וְלֹא יִפְתַח פִּיהוּ בְּקוֹל אוֹ רָעַם
לְבַד יַעְמֹד דּוּמָם בְּפֶה נָמָקָּה
רְאוּ כִּי לִי מִשְׂרָה וְלִי הַנֹּעַם
וּמַה יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וּבְעֵת הַזַּעַם
יְשׁוּעָה מֶנּוּ נָסְעָה רָחָקָה.
 
בְּכֵן אִישִׁים מוּסָר הֲלֹא יִקָּחוּ
וְלֵדָתָם תִּהְיֶה לְזֵכֶר לָמוֹ
הֲלֹא טִפָּה קַלָּה אֲשֶׁר קָלָחוּ
סְרוּחָה מוֹלַדְתָּם אֲזַי יִכְלָמוּ
לְבָבָם הֶעָרֵל וְרֹאשׁ יִשָּׁחוֹ
בְּעֵת יֶחְזוּ כִּי נוֹפְלִים יִתָּמּוּ
לְדַרְכָּם זוֹ קַל חִישׁ בְּצֵיד יַקְדִּימוּ
אֲזַי יַעְלוּ עֵדֶן וְשֶׁם יִשְׂמָחוּ.
י

Jun 222014
 

Yaakov Frances (1615 – 1667)
Great Fortified Cities

Great fortified cities, I razed their foundation;
The strength of my right hand has set the world shaking
Captains of armies mere insects for breaking,
I wearied of war chiefs, their ev’ry formation;

The hearts of Time’s lions were mine for cremation,
The roar of my voice set their insides to quaking,
Clefts through great kings my strong arm always raking,
I trampled the necks of the princes of nations.

From Cush unto Germany all knelt before me,
Thrace, Greece and Lydia felt my ambition,
India rendered each column and storey.

To take heaven’s stars then I made it my mission,
In ruling mere clay my heart yet found no glory —
In the end I was killed by a stupid physician.

יעקב פראנשיס
ערים בצורות


עָרִים בְּצוּרוֹת עַד יְסוֹד דָּרַסְתִּי
וּבְעֹז יְמִינִי הֶחֱרַדְתִּי אֶרֶץ,
שָׂרֵי צְבָאוֹת אֶחֱשֹׁב כְּשֶׁרֶץ
אֶתְמוֹל, וְרָאשֵׁי מַחֲנִים מָאַסְתִּי:

לִבּוֹת לְבִיאֵי הַזְּמַן הֵמַסְתִּי,
מִקּוֹל שְׁאוֹנִי בָּא בְּלִבָּם קֶרֶץ,
פָּרַץ זְרוֹעִי בַּמְלָכִים פֶּרֶץ,
וּבְצַוְּארוֹנֵי רוֹזְנִים רָמַסְתִּי;

שַֹמְתִּי לְרַגְלַי אַשְׁכְּנַז וָגֹמֶר,
תִּירָס וְיָוָן, פּוּל וְלוּד הִבְעַתִּי,
הֹדּוּ וְכוּשׁ לִי נָתְנוּ כָּל תֹּמֶר;

בֵּין כּוֹכְבֵי רוֹם עֵין שְׂעִפַּי שַׁתִּי,
יִבֶז כְּבָר לִבִּי מְשׁׂל בַּחֹמֶר —
סוֹף סוֹף בְּיַד רוֹפֵא אֱוִילִי מַתִּי.
י

Transliteration/תעתיק:

ʕarím betzurót ʕad yesód darásti
Uv-ʕóz yeminí heḥerádeti ‘éretz
Saréi tzeva’ót ‘eḥeshóv ke-shéretz
‘Etmól, ve-rashéi maḥaním ma’ásti

Libót levi’éi ha-zemán heimásti
Mi-qól she’oní ba be-libám qéretz
Parátz zeroʕí bamlakhím péretz
Uv-tzavronéi rozním ramásti

Sámti le-raglái ‘ashkenáz va-gómer
Tirás ve-yaván, pul ve-lúd hivʕáti
Hódu ve-khúsh li natnú kol tómer

Bein kokhvéi rom ʕein seʕipái sháti,
Yivéz kevár libí meshól ba-ḥómer —
Sof sof be-yád roféi ‘evilí máti.

Jun 212014
 

A rare (the first?) wedding song from the woman’s standpoint. She seems pretty jazzed, all things considered. It seems she married fairly late.

Rahel Morpurgo (1790 – 1871)
And So Rahel Sang Concerning Her Weddding

To mighty God my thanks so dear
No longer I’m forsaken:
I cast away my every fear,
No longer mute; awakened.

A lad, eyes bright and proud
Adorns my head, my whole:
By heaven’s Lord endowed,
Beloved of my soul.

O bless this day of our delight,
Illuminate our dark;
The end of days please hasten.

Your Holy Temple set aright,
A new song will we utter:
May your hand bring us salvation.

רחל מורפורגו
וזאת אשר שרה רחל על חתונתה

 
תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא
לֹא-עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:
אַשְׁלִיךְ אֶת-כָּל-מוֹרָא,
לֹא-עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.
 
בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם
יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:
נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם
שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.
 
בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,
הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;
חִיש נָא קֵץ הַיָּמִין.
 
כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:
הוֹשִׁיעָה-לוֹ יָמִין.
י

Transliteration/תעתיק:

Todáh la-‘éil norá
Lo ʕod ‘ehyéh shomémet:
‘Ashlíkh ‘et kol morá,
Lo ʕod ‘ehyéh domémet.

Baḥúr yeféih ʕeináyim
Yihyéh pe’éir roshí:
Natán ‘adón shamáyim
She-‘ahaváh nafshí.

Baréikh yom simḥatéinu,
Hagíha ‘et ḥoshkéinu;
Ḥish na qeitz ha-yamín.

Konéin beit ha-miqdásh,
‘Az nashír shir ḥadásh:
Hoshíʕah-lo yamín.

Jun 202014
 

Hey, another Luzzatto. With yet another nice wedding song for the groom. They just don’t marry people off with style anymore.

Moshe Hayim Luzzatto (1707 – 1744)
A Poem for the Wedding of Meir ben Moshe Aziz

With rays of gold, how like sunrise you carry
From east your form with splendor so amazing
Before its brilliance like a fire blazing;
The land exults, the heavens revel merry.

But when are drowned its sparks so luminary,
Then light and joy are hid from all our gazing,
There stands pale skin, no pomp worthy of praising,
The black descends, glow drains from faces wary.1

O groom, the sun’s fierce light is your demeanor,
And after evening falls the day burns wild,
To gird your brow with bliss undimmed, endeavor!

For even lacking dark your sparks glare keener,
Illumed with strength you are, the moon’s own child,
Your hand fill full of gaiety forever.

משה חיים לוצאטו
שיר לחתונת מאיר בן משה עזיז

 
שֶׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ בַּהֲדַר קַרְנַיִם
מִבּוֹאֲכָה קָדִים בְּרֹב תִּפְאֶרֶת,
לִפְנֵי תְהִלָּתוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת
תָּגֵל אֲדָמָה, יִשְׂמְחוּ שָׁמָיִם.
 
אַךְ עֵת בְּרָקָיו טֻבְּעוּ בַמַּיִם,
אוֹרָה וְשִׂמְחָה אָז תְּהִי נֶעְדֶּרֶת,
תַּחַת כְּבוֹדוֹ תַּעֲמֹד בַּהֶרֶת,
קַדְרוּת וּפָארוּר קִבְּצוּ אַפָּיִם.
 
חָתָן, פְּנֵי חַמָּה מְאוֹר פָּנֶיךָ,
אַךְ גַּם בְּעֶרֶב יוֹם תְּהִי זוֹרֵחַ,
תַּחְגֹּר עֲדֵי עַד גִּיל וְאוֹר עַל מֶצַח.
 
יִגָּהּ בְּלִי מַחְשָׁךְ שְׁבִיב אוֹרֶךָ,
מֵאִיר בְּעֹז אַתָּה, בְּנוֹ יָרֵחַ,
שֹׂבַע שְׂמָחוֹת עַל יְמִינָךְ נֶצַח.
י

Transliteration/תעתיק:

Shémesh be-tzeitó ba-hadár qarnáyim
Mi-bo’akháh qadím be-róv tif’éret
Lifnéi tehilató ke-‘éish boʕéret
Tágeil ‘adamáh, yismeḥú shamáyim.

‘Akh ʕatáh beraqáv tubʕú va-máyim
‘Oráh ve-simḥáh ‘az tehí neʕdéret
Táḥat kevodó taʕamód bahéret,
Qadrút u-farúr qibtzú ‘apáyim.

Ḥatán, penéi ḥamáh me’ór panékha
‘Akh gam be-ʕérev yom yehí zoréiaḥ
Taḥgór ʕadéi ʕad gil ve-‘ór ʕal métzaḥ.

Yigáh belí maḥshákh shevív ‘orékha,
Mei’ír be-ʕóz ‘atáh, benó yaréiaḥ
Sóvaʕ semaḥót ʕal yeminákh nétzaḥ.

  1. Joel 2:6.
Jun 122014
 

Immanuel of Rome (1261 – 1328)
All You Who Ask

All you who ask why my tent I’ve deserted
Know not that it was what harsh Time demanded;
By him a cup of wormwood I’ve been handed,
‘Til all my own desires were subverted.

I’ve grown so weary of his charms perverted;
For all Time lends, I might say, being candid,
Are sorry days so I might well be branded
As like these camps of God1 I’ve often skirted.

I hate the Time I once appreciated;
I see my spirit bowing, deeply flustered,
To the mount of fools — how I’m frustrated!

Time knew that all its tents I dearly hated,
So for my kikayon a worm2 he’s mustered;
Perhaps, friends, for the best I’m mutilated.

עמנואל הרומי
השואלים איך אהלי נטשתי

 
הַשֹּׁאֲלִים אֵיךְ אָהֳלִי נָטַשְׁתִּי
לֹא תֵדְעוּ כִּי כֵן זְמָן צִוַּנִי
הוּא מַמְּרוֹר עִם לַעֲנָה הִרְוַנִי
עַד מִמְּצוֹא חֶפְצִי אֱמֶת נוֹאַשְׁתִּי
 
קַצְתִּי בְמַחְמַדָּיו וּבוֹ נִבְאַשְׁתִּי
מָה אֹמְרָה עוֹד הַזְּמָן הִלְוַנִי
יָמִים יְמֵי עֶצֶב עֲדֵי הִשְׁוַנִי
אֶל מַחֲנוֹת הָאֵל אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי
 
אֶשְׂנָא זְמָן תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּאתִי
כִּי אֶחֱזֶה נַפְשִׁי אֲשֶׁר כּוֹרַעַת
אֶל הַר פְּתַיּוּת עַד אֲשֶׁר נַעְנֵיתִי
 
יָדַע זְמָן כִּי אָהֳלָיו שָׂנֵּאתִי
עַל כֵּן לְקִיקְיוֹנִי יְמָן תּוֹלַעַת
אוּלַי יְדִידַי כִּי לְטוֹב עֻנֵּיתִי.
י

Transliteration/תעתיק:

Ha-sho’alím ‘eikh ‘ohalí natáshti
Lo tedʕú ki khein zemán tziváni
Hu mamrór ʕim laʕanáh hirváni
ʕad mimtzó ḥeftzí ’emét no’áshti.

Qátzti ve-maḥmadáv u-vó niv’áshti
Mah ‘ómrah ʕod ha-zemán hilváni
Yamím yeméi ʕétzev ʕadéi hishváni
‘El maḥanót ha-‘éil ‘ashér pagáshti.

‘Esná zemán táḥat ‘ashér qinéiti
Ki ‘eḥezéh nafshí ‘ashér koráʕat
‘El har petayút ʕad ‘ashér naʕnéiti.

Yadáʕ zemán ki ‘ohaláv sanéiti
ʕal kein le-qiqyoní yemán toláʕat
‘Ulai yedidái ki le-tóv ʕunéiti.

  1. Judging from the context in which this sonnet appears in Immanuel’s Mahberot, he’s referring to the Jewish communities the narrator moves through, which he seems to view as being uniformly full of idiots.
  2. A reference to the story of Jonah and his beloved shady kikayon.
Jun 072014
 

Words to live by.

Immanuel of Rome (1261 – 1328)
They Asked Me

They asked me, “What’s good in a man?”
  I said, “Wisdom within him is best.”
“Without that,” I said, “then richness,
  In his gold’s glory’s mask to be dressed.”
“Without that,” I said, “then firm friends
  Should secret the faults in his breast.”
“Without that,” I said, “then silence
  Conceals the hate in his chest.”
“Without that,” I said, “then the grave
  Shall cover his head and the rest.”

עמנואל הרומי
שאלוני ומה טוב באדם

 
שְׁאֵלוּנִי ״וּמָה־זֶה טוֹב בְּאָדָם״
 הֲשִׁיבוֹתִי ״בְּשֵׂכֶל יִהְיֶה בּוֹ״
״וְאִם אֵין זֶה״ עֲנִיתִים ״הָעֲשִׁירוּת
 לְהִתְהַדֵּר בְּמַסֵּכַת זְהָבוֹ״
״וְאִם אֵין זֶה״ עֲנִיתִים ״הַחֲבֵרָה
 כְשֵֹרָה תַּעֲלִים מוּמֵי לְבָבוֹ״
״וְאִם אֵין זֶה״ עֲנִיתִים ״הַשְּׁתִיקָה
 לְכַסּוֹת אֶת זְדוֹן־לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ״
״וְאִם אֵין זֶה” עֲנִיתִים ״הַקְּבוּרָה
 תְּהִי סֻכָּה עֲלֵי רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ.״
י

Transliteration/תעתיק:

She’eilúnu u-máh zeh be-‘adám
Hashivóti be-séikhel yihyéh bo
Ve-‘ím ‘ein zeh ʕanitím ha-ʕashirút
Lehithadéir be-maseikhát zehavó
Ve-‘ím ‘ein zeh ʕanitím ha-ḥaveiráh
Khesheiráh taʕalím muméi levavó
Ve-‘ím ‘ein zeh ʕanitím ha-shtiqáh
Lekhasót ‘et zedón libó be-qirbó
Ve-‘ím ‘ein zeh ʕanitím ha-qevuráh
Tehí sukáh ʕaléi roshó ve-rubó.

May 292014
 

Ephraim Luzzatto (1729 – 1792)
Chana, Graceful Doe

Chana, graceful doe, O how you carry
Triumph o’er ev’ry girl with your looks’ splendor
For sweeter than fine wine’s the love you tender
Which draws forth hearts intent on making merry.

Draw not your beauty’s bow, I pray you spare me,
Against the arrows of your eyes I’m no contender.
Bring a scarf to hide your face, for I surrender;
Of that red wrath I’m weary and I’m wary.

O glory, grace and beauty all completed,
Your place among the cherished chosen earning,
For with all these my heart you have defeated.

Bright sparks fly forth from where your neck curves turning,
The form of loveliness, no blemish meted;
The glare of flame and fire within is burning.

אפרים לוצאטו
חנה איילת חן

 
חַנָּה אַיֶלֶת חֵן אַתְּ כִּי תִתְמֹכִי
כָּבוֹד עַל הַבָּנוֹת בִּצְבִי מַרְאַיִךְ
אַתְּ כִּי מִיֵּין הַטּוֹב טוֹבוּ דוֹדַיִךְ
וּלְהִתְעַנֵּג בָּהֶם כָּל לֵב תִּמְשֹׁכִי.
 
אֶת קֶשֶׁת יִפְעַתֵךְ אַל נָא תִדְרֹכִי
אַל יִמְחַצוּנִי נָא חִצֵּי עֵינַיִךְ
הָבִיאִי הַצָּעִיף כַּסִי פָנַיִךְ
מִן הָאָדֹם הַזֶּה עָיֵף אָנֹכִי.
 
הַהוֹד עִם הֶהַדַר הַחֵן וָיֹפִי
כִּי לִבְחִירֵי חֶמְדָּה עֶדְנָה תִהְיֶינָה
בָּהֵנָּה אַתְּ אֶת לִבָּתִּי תִגֹּפִי.
 
מֵחֶלְקַת צַוָּארֵךְ זִיקוֹת תֵּצֶאנָה
וָצֶלֶם הַנָּאוָה זַכָּה מִדֹּפִי
נֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה תּוּקַד מִמֶּנָּה.
י

Transliteration/תעתיק:

Ḥanáh ‘ayélet ḥein ‘at ki titmókhi
Kavód ʕal ha-banót bitzví mar’áyikh
‘At ki mi-yéin ha-tóv tovú dodáyikh
U-lehitʕanéig bahém kol leiv timshókhi.

‘Et qeset yifʕatéikh ‘al na tidrókhi
‘Al yimḥatzúni na ḥitzéi ʕeináyikh
Haví’i ha-tzaʕíf kasí fanáyikh
Min ha-‘adóm ha-zéh ʕayéif ‘anókhi.

Ha-hód ʕim he-hadár ha-ḥéin va-yófi
Ki livḥiréi ḥemdáh ʕednáh tihyénah
Ba-héinah ‘at ‘et libatí tigófi.

Mei-ḥelqát tzavaréikh ziqót teitzénah
Va-tzélem ha-naváh zakáh mi-dófi
Nógah ‘eish lehaváh tuqád miménah.

May 232014
 

Immanuel: the original douchebag.

Immanuel of Rome (1261 – 1328)
Why Stare Here, Cursed Servant

Why stare here, cursed servant / through my window left ajar
Your dark skin you won’t whiten / ’til you somehow whiten tar.

עמנואל הרומי
מה לך פה שפחה נחרפת

 
מַה־לָךְ פֹּה שִׁפְחָה נֶחְרֶפֶת / וּבְעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפֶת
לֹא תַלְבִּינִי שַׁחְרוּת עוֹרֵךְ / עַד תַּלְבִּינִי אֶת הַזָּפֶת.
י

Transliteration/תעתיק:

Mah lakh shifḥáh neḥréfet / u-ve-ʕad ‘eshnabí nishqáfet
Lo talbíni shaḥrút ʕoréikh / ʕad talbíni ‘et ha-záfet.

May 212014
 

Yosef Tzarfati (? – 1527)
Stir Yourselves and Cry

O, stir yourselves and cry, hold like a rock,
  You House of Jacob, to the straight and clean
Abhor this furied folk of Belial
  And every part of Rome and Italy
Before you perish with their sins, before
  Their land expels and hurls you out to flee
Before the rage and wrath shall surge and rise
  Before the murk of Sheol’s depths you see
O, shake them off, awake and turn away
  O, leave this path, of Amalek be free.

יוסף צרפתי
השתעשעו ושעו

 
הִשְׁתַּעְשְׁעוּ וּשְׁעוּ כְּצוּר חִזְקוּ
 בֵּית יַעֲקֹב הַקַּב וְהַנָּקִי
גַּעֲלוּ בְעָם נִזְעָם בְּלִיַּעַל
 וּבְכָל־גְּלִיל רוֹמִי וְאִיטַלְקִי
טֶרֶם בְּחֶטְאָם תִּסְפוּ טֶרֶם
 אַרְצָם תְּגָרֶשְׁכֶם וְחוּץ תָּקִיא
טֶרֶם חֲרוֹן אַף רָם וּמִתְנַשֵּׂא
 מַשְׁפִּיל שְׁאוֹל לִרְאוֹת וּמַעְמִיקִי
הִתְנַעֲרוּ עוּרוּ פְּנוּ לָכֶם
 סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי.
י

Transliteration/תעתיק:

Hishtaʕsheʕú u-shʕú ke-tzúr ḥizqú
Beit yaʕaqóv ha-qáv ve-ha-naqí
Gaʕalú ve-ʕám nizʕám beliyaʕál
Uv-khól gelí romí ve-‘italqí
Térem be-ḥet’ám tisfú térem
‘Artzám tegareshkhém ve-ḥutz taqí
Térem ḥarón ‘af ram u-mitnaséi
Mashpíl she’ól lir’ót u-maʕmiqí
Hitnaʕarú ʕúru penú lakhém
Súru redú mi-tókh ʕamaleiqí.