Mar 272016
 

Hayim Gouri (1923 – )
A Request

Keep him from the tolls of darkness
and from stolen water sweet;1
keep him as if he were virtue,
caressed by cleverest deceit.

Keep him from the webs, the nets,
from wine with bloody lees;2
keep him as you would dry land,
lest he be lost in musing seas.

חיים גורי
בקשה

 
שְׁמֹר אוֹתוֹ מֵחֶשְׁבּוֹנוֹת הַחֹשֶךְ
וּמִן הַמַּיִם הַגְּנוּבִים;
שְׁמֹר אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶת הַיֹּשֶר,
הַמְלֻטָּף בַּחֲכָמִים שֶׁבַּכְּזָבִים.
 
שְׁמֹר אוֹתוֹ מִן הַקּוּרִים וּמִן הָרֶשֶׁת
וּמִן הַיַּיִן עַל הַדָּם;
שְׁמֹר אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶת הַיַּבֶּשֶׁת,
לְבַל יֹאבַד בְּמַחְשְׁבוֹת הַיָּם.
י

  1. Proverbs 9:17.
  2. Leviticus 19:26.
Feb 292016
 

Hayim Gouri (1923 – )
Charm

I’ll be a charm, I’ll be good rumors
and stand with boundless patience
at sought and heeding doors
and lead unnatural deaths astray
like enchanters’ love
and be the hand laid over hurts
and be by night the complaint department, open and lit up,
and nearly be
and be your life hung by a thread.

חיים גורי
קמיע

 
אֶהְיֶה קָמֵיעַ, אֶהְיֶה שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת
וְאֶעֱמֹד בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ
לְיָד דְּלָתוֹת שֶׁתִּתְבַּקֵּשְׁנָה וְתֶעְתַּרְנָה
וְאוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הַמִּיתוֹת הַמְשֻׁנּוֹת
כְּמוֹ אַהֲבַת הָאַשָׁפִים
וְאֶהְיֶה הַיָּד הַנָּחָה עַל הַכְּאֵבִים
וּבַלַּיְלָה אֶהְיֶה לִשְׁכַּת תְּלוּנוֹת פְּתוּחָה וּמוּאָרָה
וְאֶהְיֶה כִּמְעַט
וְאֶהְיֶה חַיַּיִךְ הַתְּלוּיִים עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה.
י

Feb 212016
 

Hayim Gouri (1923 – )
Her Ongoing Beauty

Her ongoing beauty.
Cities consumed by decay
and plagues that swept through.
We learned the hard way.
Her ongoing beauty.

Returning to hunger.
As long as there remains something
for writing her praises,
a hand still extended.
Her ongoing beauty.

Like the day after night
until it declines
she’s set
and in the window before the horizon of fire
her ongoing beauty.

Thus far not so bad.
Stand by me, alongside these fears
alongside silence and suspicion,
with her warmth for me,
her ongoing beauty.

With her, by God’s grace.
And what’s clear,
what discovers Americas in darkness,
even given these depths,
her ongoing beauty.

And still clinging to her
and betting on her until nothing remains.
Her ongoing beauty – – –

חיים גורי
יפיה הנמשך

 
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
עָרִים שֶׁהָיוּ לְמַאֲכֹלֶת
וּמַגֵּפוֹת שֶׁעָבְרוּ.
לָמֲדְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה.
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
 
שָׁבִים אֶל הָרָעָב.
כָּל עוֹד עֲדַיִן שָׁם
כּוֹתֵב תְּהִלּוֹתֶיהָ,
יָד פְּרוּשָׂה.
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
 
כְּמוֹ הַיּוֹם הַבָּא אַחַר הַלַּיְלָה
וְעַד פְּנוֹתוֹ
נִתֶּנֶת
וּבַחַלּוֹן מוּל אֹפֶק הַשְּׂרֵפָה
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
 
לֹא גְּרוּעָה עֲדֶנָּה.
הַיִי לִי עִם הַמּוֹרָאִים הַלָּלוּ
עִם הַשְּׁתִיקוֹת וְהַחֲשָׁד
עוֹמֶדֶת בְּחֻמָּהּ לִי,
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
 
אִתָּהּ, בְּחֶסֶד אֱלֹהִים.
וְהַיָּדוּעַ
וְהַמְגַלֶּה אָמֶרִיקוֹת בַּחֲשֵׁכָה,
עִם הַמְּצוּלוֹת הָאֵלֶּה,
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ.
 
וְעֲדַיִן נֶאֱחָז בָּהּ
וּמְהַמֵּר עָלֶיהָ עַד אֵין שָׁם.
יָפְיָהּ הַנִּמְשָׁךְ – – –
י

May 072014
 

Hayim Gouri (1923 – )
One Tuesday

And on this eve which has no twin as far as sweep and stars,
Without a cloud, without a hint of sorrow or of rain;
On which the grass ascends from mounds of soil,
The whole of earth spread wanton for the dark and for the dew —

And I’m the man, so long
Awaiting you upon the threshold of our brightened house,
Standing firm and living in long expectation’s heart,
An expectation ancient, hungry, hard to know.

The daily hunger for this portion of my life,
This eventide viand of light aflash in fits and starts.
So the weft within the weave of our twin lives
Is watching for the evening, for the sound of beating hearts.1

חיים גורי
יום־שלישי אחד

 
וּבְעֶרֶב זֶה שֶׁאֵין תְּאוֹם לוֹ לְמֶרְחָק וְכוֹכָבִים,
שֶׁאֵין בּוֹ עָב וְאֵין בּוֹ שֶׁבֶר וּמָטָר;
שֶׁהַדְּשָׁאִים עוֹלִים בּוֹ מִן הָרְגָבִים,
מְלֹא הָאֲדָמָה הַמֻּפְקָרָה לַחֹשֶךְ וְלַטַּל —
 
אֲנִי הָאִישׁ, כָּל־כָּךְ
חִכִּיתִי לָךְ עַל סַף בֵּיתֵנוּ הַמּוּאָר,
נִצָּב וָחַי בְּלֵב הַצִּפִּיָּה הָאֲרֻכָּה,
הָעַתִּיקָה מְאֹד, הָרְעֵבָה וְהַתְּמוּהָה.
 
רְעַב יוֹם־יוֹם אֶל פְּלַג חַיַּי שֶׁלִי,
פַּתְבַּג עַרְבִית אֶל אוֹר רָעוּד וּמְהַבְהֵב.
כָּךְ שְׁתִי רִקְמַת חַיֵּינוּ הַכְּפוּלִים
צוֹפֶה לָעֶרֶב, לְקוֹלָן שֶׁל הַלְמֻיּוֹת הַלֵּב.
י

Transliteration/תעתיק:

U-ve-ʕérev zeh she-‘éin te’óm lo le-merḥáq ve-khokhavím,
She-éin bo ʕav ve-‘éin bo shéver u-matár;
She-hadsha’ím ʕolím bo min ha-regavím,
Meló ha-‘adamáh ha-mufqaráh la-ḥóshekh ve-la-tál —

‘Aní ha-‘ísh, kol kakh
Ḥikíti lakh ʕal saf beitéinu ha-mu’ár,
Nitzáv va-ḥái be-léiv ha-tzipiyáh ha-‘arukáh,
Ha-ʕatiqáh me’ód, ha-reʕeiváh ve-hatmuháh.

Reʕáv yom yom ‘el plag ḥayái shelí,
Patbág ʕarvít ‘el ‘or raʕúd u-mehavhéiv.
Kakh shti riqmát ḥayéinu ha-kfulím
Tzoféh la-ʕérev, le-qolán shel halmuyót ha-léiv.

  1. There’s an untranslatable play on words in these two lines: the word for “weft” is שתי, and its almost inevitable counterpart (since it’s used in many Hebrew expressions) is ערב, “warp,” which happens to be a homonym for “evening.” So the “weft” watches not only for the evening, but for its “warp,” which is a nicely subtle reinforcement of the poem’s theme of the bond between these two lovers, one who waits expectantly on the threshold waiting for the other’s arrival with the evening.
Apr 192014
 

Hayim Gouri (1923 – )
Your House

And your house I left for me, and only me.
There I know the ghosts will never languish.
Like a lamp that flickers through my night,
Alone among the cold and the extinguished.
And your house I left for me, and only me,
And I met there in the doorway all of me.

One by one the terrors grew in strength,
One by one all falsehood’s flowers fell.
And in tatters I walked on at length,
With my life borne in my tightened jaws.

חיים גורי
ביתך

 
וְאֶת בֵּיתֵךְ הוֹתַרְתִּי לִי, רַק לִי.
אוֹתוֹ לֹא יִפְקְדוּ הָרְפָאִים.
כְּנֵר הַמְהַבְהֵב עַל־פְּנֵי לֵילִי,
אֶחָד בֵּין הַקָּרִים וְהַכְּבוּיִים.
וְאֶת בֵּיתֵךְ הוֹתַרְתִּי לִי, רַק לִי.
וּבוֹ הַדֶּלֶת בָּהּ פָּגַשְׁתִּי אֶת כֻּלִּי.
 
אֶחָד־אֶחָד עָצְמוּ הַמּוֹרָאִים,
אֶחָד־אֶחָד נָשְׁרוּ פִּרְחֵי הַשֶּׁקֶר.
וְאָנֹכִי הָלַכְתִּי בִקְרָעִים,
נוֹשֵׂא חַיַּי בַּלֶּסֶת הַמְחֻשֶּׁקֶת.
י

Transliteration/תעתיק:

Ve-ét beitéikh hotárti li, raq li.
‘Otó lo yifqedú ha-refa’ím.
Ke-néir ha-mehavhéiv ʕal pnéi leilí,
‘Eḥád bein ha-qarím ve-ha-kvuyím.
Ve-ét beitéikh hotárti li, raq li.
U-vó ha-délet bah pagáshti ‘et kulí.

‘Eḥád-‘eḥád ʕatzmú ha-mora’ím,
‘Eḥád-‘eḥád nashrú pirḥéi ha-shéqer.
Ve-‘anokhí halákhti viqraʕím,
Noséi ḥayái ba-léset hamḥushéqet.

Nov 152013
 

My erstwhile Hebrew professor told me (in somewhat gentler terms) to knock it off with the Shpanishe narishkayt already and go back to translating the Italian Hebrew poets (Sefardishe narishkayt) into English, and translating a poem a day. I guess I’ll meet him halfway, at least.

Did you know I like poetry about the sea? I like poetry about the sea. I like sea poems, and wine poems, and love poems, and ponies.

Hayim Gouri (1923 – )
Silence of the Sea

Silence of the sea.
You’ll leave but not arrive.1
Eternally.

Silence of the sea.
The divers rose
with hands empty.

To the strip of coast
are returning vanquished ships
with sunlight trailing towards the lee.

Me
the years of light
and the deep thoughts of the sea.

At last we’ll rest
our faces
the green weeds of the sea.

חיים גורי
שתיקת הים

 
שְׁתִיקַת הַיָּם.
אַתָּה תֵּלֵךְ וְלֹא תַּגִּיעַ.
לְעוֹלָם.
 
שְׁתִיקַת הַיָּם.
הַצּוֹלְלִים
חָזְרוּ רֵיקָם.
 
אֶל קַו־הַחוֹף
שָׁבוֹת סְפִינוֹת מְנֻצָּחוֹת
וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּגַבָּן.
 
אֲנִי
וּשְׁנוֹת הָאוֹר
וּמַחְשְׁבוֹת הַיָּם.
 
לִבְסוֹף נָנוּחַ
וּפָנֵינוּ
עֵשֶׂב־יָם.
י

Transliteration/תעתיק:

Shtiqát ha-yám.
Atáh teiléikh ve-ló tagíaʕ.
Le-ʕolám.

Shtiqát ha-yám.
Ha-tzolelím
ḥazrú reiqám.

‘El qav ha-ḥóf
Shavót sfinót menutzaḥót
ve-‘ór ha-shémesh be-gabán.

‘Aní
Ushnót ha-‘ór
u-maḥshevót ha-yám.

Livsóf nanúaḥ
u-fanéinu
ʕéisev yam.

  1. The speaker is addressing an unidentified male figure here, not the “silence of the sea” itself.
Feb 052013
 

A question: did I translate this poem because I like it, or because it offered me a rare point of Homeric intertextuality between Hebrew poetry and my favorite Steely Dan song? I’ll never tell.

Steely Dan - Home at Last
י
See, that’s how you weave literary allusions into pop music (Sting). One thing that’s always bothered me, though: although I love the Calypso-evoking line “she serves the smooth retsina / she keeps me safe and warm,” it belies a certain…lack of familiarity with retsina on Donald Fagen’s part.

Hayim Gouri (1923 – )
Odysseus

And returning to the town of his birth he found seas
and various fish, floating grass on the slow-moving waves
and a sun growing weak at the edge of the skies.

A mistake never fails to return, said Odysseus, deep in his wearying heart
and returned to the crossroads that passed near the neighboring town.
To find the way back to the town of his birth that wasn’t the water.

He went weary as a dreamer, full of longing
among people who spoke different Greek.
The words he had taken as his journey’s provisions meanwhile met their demise.

Once he thought that he’d fallen asleep a long while
and returned unto people who didn’t wonder to see him
and didn’t tear open their eyes.

He asked them with gestures they tried to make sense of
from faraway distances.
The purple grew ever more violet at the edge of those skies.

The adults rose up and gathered the children that stood in a circle around him
and pulled them away.
And light after light in house after house blazed yellow likewise.

The dew came and fell on his head.
The wind came forth kissing his lips.
The water came washing his feet as if old Eurycleia.
Not seeing the scar, it kept on down the slope, the way water does.

חיים גורי
אודיסס

 
וּבְשׁוּבוֹ אֶל עִיר מוֹלַדְתוֹ מָצָא יָם
וְדָגִים שׁוֹנִים וְעֵשֶב צָף עַל הַגַּלִים הָאִטִיִים
וְשֶׁמֶש נֶחֱלֶשֶת בְּשׁוּלֵי שָׁמַיִם.
 
טָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֶרֶת, אָמַר אוֹדִיסֵס בְּלִבּוֹ הֶעָיֵף
וְחָזַר עַד פָּרָשַֹת־הַדְּרָכִים הַסְּמוּכָה לָעִיר הַשְּׁכֵנָה.
לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶך אֶל עִיר מוֹלַדְתוֹ שֶׁלֹא הַיְתָה מַיִם.
 
הָלַךְ עָיֵף כְּחוֹלֵם וּמִתְגַעְגֵעַ מְאֹד
בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁדִּבְּרוּ יְוַנִית אַחֶרֶת.
הַמִּלִים שֶׁנָּטַל עִמוֹ כְּצֵידָה לְדֶרֶךְ הַמַּסָעוֹת, גָוְעוּ בֵּינְתַיִם.
 
רֶגַע חָשַׁב כִּי נִרְדַם לְיָמִים רַבִּים
וְחָזַר אֶל אֲנָשִׁים שֶׁלֹא תָּמְהוּ בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ
וְלֹא קָרְעוּ עֵינַיִם.
 
הוּא שָׁאַל אוֹתָם בִּתְנוּעוֹת וְהֵם נִסּוּ לְהַבִין אוֹתוֹ
מִתֹּוךְ הַמֶּרְחַקִּים.
הָאַרְגמָן הִסְגִיל וְהָלַך בְּשׁוּלֵי אוֹתָם שָׁמַיִם.
  
קָמוּ הַמְּבוּגָרִים וְנָטְלוּ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁעָמְדוּ סְבִיבוֹ בְּמַעְגָל
וּמָשְׁכוּ אוֹתָם.
וְאוֹר אַחַר אוֹר הִצְהִיב בְּבַיִת אַחַר בַּית.
 
בָּא טַל וְיָרַד עַל רֹאשׁוֹ.
בָּאָה רוּחַ וְנָשְׁקָה לִשְׂפָתָיו.
בָּאוּ מַיִם וְשָׁטְפוּ רַגְלָיו כְּאֶבְרִקְלֵיָה הַזְּקֵנָה.
וְלֹא רָאוּ אֶת הַצַּלֶקֶת וְהִמְשִׁיכוּ בַּמוֹרָד כְּדֶרֶךְ הַמַּיִם.
י

Transliteration/תעתיק:

Uv-shuvó ‘el ʕir moladtó matzá yam
Ve-dagím shoním ve-ʕéisev tzaf ʕal ha-galím ha-‘itiyím
Ve-shémesh neḥeléshet be-shuléi shamáyim.

Taʕút le-ʕolám ḥozéret, ‘amár ‘odíseis be-libó he-ʕayéif
Ve-ḥazár ʕad parasát ha-derakhím ha-semukháh la-ʕír ha-shekheináh.
Limtzó ‘et ha-dérekh ‘el ʕir moladtó she-ló hayetáh máyim.

Halákh ʕayéif ke-ḥoléim u-mitgaʕgéiaʕ me’ód
Bein ‘anashím she-dibrú yevanít aḥéret.
Ha-milím she-natál ʕimó ke-tzeidáh le-dérekh ha-masaʕót, gavʕú beintáyim.

Régaʕ ḥasháv ki nirdám le-yamím rabím
Ve-ḥazár ‘el ‘anashím she-ló tamhú bir’otám ‘otó
Ve-ló karʕú ʕeináyim.

Hu sha’ál ‘otám bitnuʕót ve-héim nisú lehavín ‘otó
Mi-tókh ha-merḥakím.
Ha-‘argamán hisgíl ve-halákh be-shuléi ‘otám ha-shamáyim.

Kámu ha-mevugarím ve-natlú ha-yeladím she-ʕamdú sevivó be-maʕgál.
U-mashkhú ‘otám.
Ve-‘ór ‘aḥár ‘or hitzhív be-váyit ‘aḥár báyit.

Ba tal ve-yarád ʕal roshó.
Bá’ah rúaḥ ve-nashkáh lisfatáv.
Bá’u máyim ve-shatfú ragláv ke-‘evrikléiyah hazkeináh.
Ve-ló ra’ú ‘et ha-tzaléket ve-himshíkhu ba-morád ke-dérekh ha-máyim.