Dec 062012
 

Never mind. Instead of only medieval Hebrew poetry, Soul and Gone will now focus only on Druze Hebrew poetry. It will be a brief but glorious run.

Salman Masalha (1953 – )
Anemones: A Palestinian Poem

Dedicated to Zali Gurevitch’s grandmother

The lake long ago had already climbed
up the branches of the trees.
The fellah plows the field
with bare feet.
He doesn’t notice during morning
the approaching spring.

The anemones all around
already blossomed
tiled roofs.

סלמאן מצאלחה / سلمان مصالحة‎
כלניות: שיר פלסטיני

מוקדש לסבתא של זלי גורביץ’
 
הָאֲגַם כְּבָר טִפֵּס מִזְּמַן
עַל עַנְפֵי הָעֵצִים
הַפַלַּאח חוֹרֵשׁ אֶת הַשָֹּדֶה
בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת.
הוּא לֹא מַבְחִין בִּשְׁעַת בֹּקֶר
בָּאָבִיב הַמִּתְקָרֵב.
 
הַכַּלָּנִיּוֹת מִסָּבִיב
כְּבָר פָּרְחוּ
גַּגּוֹת רְעָפִים.
י

Transliteration/תעתיק:

Ha-‘agám kevár tipéis mizmán
ʕal ʕanféi ha-ʕeitzím
Ha-fálaḥ ḥoréish ‘et ha-sadéh
Be-ragláyim yeḥeifót.
Hu lo mavḥín bishʕát bóker
Ba-‘avív ha-mitkaréiv.

Ha-kalaniyót mi-savív
Kevár parḥú
Gagót reʕafím.

Nov 182012
 

Soul and Gone: the Internet’s Official Druze Hebrew Poetry in English Translation Clearinghouse. I tried to make this translation fully rhyme to match the structure of the original, in which the rhymes seem a bit dopey at times (intentionally?), but in the end I was not entirely successful. After I hit the “Publish” button, rest assured I shall fall on my sword, which of course I got at a chintzy gift shop in a tourist-oriented Druze village.

Salman Masalha (1953 – )
I Am an Arab Poet

An Arab poet, I am he
Who dyes it all in black.
I’ll break the seal of my heart
For a world that’s turning back.

A poet, he who will write rhymes
In which brother sits with brother.1
Who falsely magnified, at times,
Mother, curse her name, and father.

And in the east the sun shall shine
Over a land in thrall to dust
And on the hands the callus blooms.
The village girls do too.

To keep his dreams the child hoped
before he was betrayed.
When he was born, he found in hand
A little spoon of Hell.

An Arab poet, I am he
The word will bear it all.
Letters sprouted in my heart
My foot thrusts towards the dance.

סלמאן מצאלחה / سلمان مصالحة‎
אני משורר ערבי

 
אֲנִי הוּא מְשׁוֹרֵר עֲרָבִי
שֶׁצּוֹבֵעַ הַכֹּל בְּשָׁחֹר.
אֶפְתַּח אֶת סְגוֹר לִבִּי
לָעוֹלָם שֶׁסּוֹבֵב לְאָחוֹר.
 
מְשׁוֹרֵר יִכְתֹּב חֲרוּזִים
עַל שֶׁבֶת אָח וְאָחִיו.
בַּכָּזָב הוּא מְעַט הִגְזִים
אִמּוֹ תְּקֻלַּל וְאָבִיו.
 
וְהַשֶּׁמֶשֶׁ בַּמִּזְרָח תִּזְרַח
עַל אֶרֶץ בִּשְׁבִי הֶעָפָר
בַּיָּדַיִם יַבָּלוֹת תִּפְרַחְ־
נָה. וְגַם נַעֲרוֹת הַכְּפָר.
 
לִנְצֹר חֲלוֹמוֹת רָצָה
הַיֶּלֶד עוֹד טֶרֶם נִבְגַּד.
כַּאֲשֶׁר הוּא נוֹלַד מָצָא
כַּפִּית שֶׁל שְׁאוֹל בַּיָּד.
 
אֲנִי הוּא מְשׁוֹרֵר עֲרָבִי
הַמִּלָּה תִּסְבֹּל אֶת הַכֹּל.
אוֹתִיּוֹת צִמְּחוּ בְּלִבִּי
רַגְלִי תוֹחֶבֶת לְמָחוֹל.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Aní hu meshoréir ʕaraví
She-tzovéiaʕ ha-kól be-shaḥór.
‘Eftáḥ ‘et segór libí
La-ʕolám she-sovéiv le-‘aḥór.

Meshoréir yikhtóv ḥaruzím
ʕal shévet ‘aḥ ve-‘aḥív.
Ba-kazáv hu meʕát higzím
‘Imó tekulál ve-‘avív.

Ve-ha-shémesh ba-mizráḥ tizráḥ
ʕal ‘éretz bishví he-ʕafár
Ba-yadáyim yabalót tifráḥ-
nah. Ve-gám naʕarót ha-kefár.

Lintzór ḥalomót ratzáh
Ha-yéled ʕod térem nivgád.
Ka’ashér hu nolád matzá
Kapít shel she’ól ba-yád.

‘Aní hu meshoréir ʕaraví
Ha-miláh tisból ‘et ha-kól.
‘Otiyót tzimḥú be-libí
Raglí toḥévet le-maḥól.

  1. Like that moderately unbearable Jewish song drawn from Psalm 133, “Hineh mah tov u-mah naʕim shevet aḥim gam yaḥad” — “Behold, how good and how pleasant it is for brothers to sit together.”
Nov 162012
 

On the tragedy of Lebanese sectarianism through an Israeli Druze lens.

Naim Araidi (1950 – )
Songs of Praise to Mount Lebanon

1.

I sit atop Mount Carmel and gaze out toward the north
it seems to me the pines are cedars
being dwarfed as they come towards me.
Suddenly the things I never wanted to believe were
exposed before me:
princes without masks
all the pretty girls I once saw in pictures
are nothing less than whores
and the heroes — a band of thieves.
The snows upon Mount Lebanon are tufts of cotton
with which I won’t be able to clean the glasses I don’t have.
And this sorrow that so sorrows me: never again will I get drunk
off Zahlawi arak1
suddenly between my palms it’s
watered down and made of rotten fruit.

2.

And there on Mount Lebanon suddenly everything was dwarfed.
From the slightest tremor in the Al-Shouf mountains
Jumblatt’s already fallen from my walls
and Emir Arslan.2
With their sons I can’t speak Arabic
because their Circassian mothers and Christian sisters
and Muslim brothers-in-law
speak another language —
a language, red and black, of blood and vengeance.
And here I am, just a man
between the mountains of the Galilee and the Carmel
dreaming in the white language of poetry3
about portraits of another kind.

נעים עריידי / نعيم عرايدي
שירי הלל להר הלבנון

 
א.
 
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַר הַכַּרְמֶל וּמֵבִּיט צָפוֹנָה
נִדְמֶה לִי שֶׁעֲצֵי הָאֹרֶן הֵם אֲרָזִים
הַהֹולְכִים וּמִתְגַּמְּדִים לִקְרָאתִי.
לְפֶתַע נֶחְשָׂפִים לְפָנַי הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא רָצִיתִי
לְהַאֲמִין בָּהֶם:
נְסִיכִים לְלֹא מַסֵּכוֹת
וְכָל הַיְּפֵהפִיּוֹת שֶׁרָאִיתִי פַּעַם בַּתְּמוּנוֹת
לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר פְּרוּצוֹת
וְהַגִּבּוֹרִים — חֶבֶר גַּנָבִים.
הַשֶּׁלֶג שֶׁעַל הַר הַלְּבָנוֹן הוּא צֶמֶר־גֶּפֶן
שֶׁלֹּא אוּכַל לְנַקּוֹת בּוֹ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁאֵין לִי.
וְעַל צַעֲרִי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר: שׁוּב לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּכֵּר
מֵהָעַרַק הַזַחְלַאוִי —
בְּכַפּוֹת יָדַי הוּא פִּתְאֹם
מָהוּל בְּמַיִּם, עָשׂוּי בְּאוּשִׁים.
 
ב.
 
וְשָׁם עַל הַר הַלְּבָנוֹן הִתְגַּמֵּד הַכֹּל פִּתְאֹם.
מִזַּעֲזוּעַ דַּק בְּיוֹתֵר בְּהָרֵי אַל־שׁוּף
כְּבָר נוֹפְלִים מִקִּירוֹתַי גּ’וּנְבַּלַאט
וְהָאָמִיר אַרְסַלַאן.
עִם בְּנֵיהֶם אֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר עֲרָבִית
כִּי אִמּוֹתֵיהֶם הַצֶ’רְקֶסִיּוֹת וְאַחְיוֹתֵיהֶם הַנּוֹצְרִיּוֹת
וְגִיסֵיהֶם הַמֻּסְלְמִים
מְדַבְּרִים בְּשָׂפָה אַחֶרֶת —
שָׂפָה אֲדֻמָּה וּשְׁחוֹרָה שֶׁל דָּם וְנָקָם.
וַאֲנִי כָּאן הֲרֵי אָדָם
בֵּין הָרֵי הַגָּלִיל וְהַכַּרְמֶל
חוֹלֵם בִּשְֹפַת הַשִּׁיר הַלְּבָנָה
עַל דְּיוֹקְנָאוֹת מִסּוּג אַחֵר.
י

Transliteration/תעתיק:

1.

Ani yoshéiv ʕal har ha-karmél u-meibít tzafónah
Nidméh li she-ʕatzéi ha-‘óren heim ‘arazím
Ha-holkhím u-mitgamdím likratí.
Le-fétaʕ neḥsafím lefanái ha-devarím she-ló ratzíti
Le-ha’amín bahém:
Nesikhím leló maseikhót
Ve-khól ha-yefeifiyót she-ra’íti páʕam ba-temunáh
Lo paḥót mei-‘ashér prutzót
Ve-ha-giborím — ḥéver ganavím.
Ha-shéleg she-ʕál har ha-levanón hu tzémer-géfen
She-ló ‘ukhál lenakót bo ‘et ha-mishkafáyim she-‘éin li.
Ve-ʕál tzaʕarí she-‘aní mitztaʕéir: shuv lo ‘ukhál lehishtakéir
Mei-ha-ʕárak ha-zaḥláwi —
Be-khapót yadái hu pit’óm
Mahúl be-máyim, ʕasúi be’ushím.

2.

Ve-shám ʕal har ha-levanón hitgaméid ha-kól pit’óm.
Mi-zaʕzúaʕ dak be-yotéir be-haréi ‘al-shúf
Kevár noflím mi-kirotái Junblát
Ve-ha-‘amír ‘Arsalán.
ʕim beneihém ‘éini yakhól ledabéir ʕaravít
Ki ‘imoteihém ha-cherkesiyót ve-‘aḥyoteihém ha-notzriyót
Ve-giseihém ha-muslemím
Medabrím be-safáh ‘aḥéret —
Safáh ‘adumáh u-sheḥoráh shel dam ve-nakám.
Va-‘aní kan haréi ‘adám
Bein haréi ha-galíl ve-ha-karmél
Ḥoléim bisfát ha-shír ha-levanáh
ʕal dyokna’ót mi-súg ‘aḥéir.

  1. A high-quality variety of arak, the anise-flavored spirit of choice in the Levantine Arab world. You can find Zahlawi arak in better-stocked liquor stores in the US sometimes. I used to get it from Spec’s in Austin. It is, to use the technical term, the good shit. If Naim Araidi won’t drink it anymore, then more for me.
  2. I’m not entirely sure whether Araidi here is referring to Walid Jumblatt and Talal Arslan or their fathers, who were equally prominent in Lebanese politics. The Jumblatts and Arslans are the dominant clans in Lebanese Druze society. Which particular scions are falling off the poet’s walls probably isn’t so important – the point is that he’s become disillusioned with the nominal leaders of his people.
  3. “White” (“levanáh”) and “Lebanon” (“levanón”) are etymologically linked in Hebrew and other Semitic languages – most likely because the mountains of Lebanon (towards which the poet is gazing) are snow-capped year-round. I’m assuming this is an intentional allusiveness.
Nov 132012
 

The true tragedy of Zionism: we’ve turned the Druze into Jews. Poor Druze. Sorry, Druze!

Naim Araidi (1950 – )
I Returned to the Village

I returned to the village
in which I first learned to cry
I returned to the mountain
from which the view is nature
and there’s no room for a picture
I returned to my house, made of stones
which my forefathers hewed from boulders
I returned to myself —
and that was the idea.

I returned to the village.
for I’d dreamt about a hard birth
of the za’atar forgotten from my poetic lexicon
and an even harder birth
of stalks of grain in bumpy, neglected ground
for I dreamt about the birth of love.

I returned to the village
in which I was, in a former incarnation,
the root of ten thousand grapevines
on this good land
until that wind came
and cast me far away, and sent me back
in this incarnation like a ḥozer bitshuvah.1

Oh, my dream, thirty-second in number
here are the paths that are no longer
and the houses that grew tall as the Tower of Babel
Oh, this heavy dream of mine—
No shoot will sprout from its roots!

Where are the children of poverty,
torn of autumn leaves?
Where is my village that once was
where the paths that became streets of asphalt
were given names?

Oh, my little village that became
a civilized town.
I returned to the village
in which the dogs’ barking had died out
and the dovecote had become a lit-up tower.
All the fellahin with whom I wanted to sing
the hay-song in the nightingale’s2 tune,
had become workers, smoke in their throats
where are all those who once were and are no longer?

Oh, this heavy dream of mine
I returned to the village
like someone fleeing from civilization
and came to the village
like coming from exile to exile.

נעים עריידי / نعيم عرايدي
חזרתי אל הכפר

 
חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר
בּוֹ יָדַעְתִּי לִבְכּוֹת בָּרִאשׁוֹנָה
חָזַרְתִּי אֶל הָהָר
בּוֹ הַנּוֹף הוּא הַטֶּבַע
וְאֵין מָקוֹם לִתְמוּנָה
חָזַרְתִּי אֶל בֵּיתִי הֶעָשׂוּי אֲבָנִים
אוֹתָן חָצְבוּ אֲבוֹתַי מִסְּלָעִים
חָזַרְתִּי אֶל עַצְמִי —
וְזוֹ הָיְתָה הַכַּוָּנָה.
 
חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר.
כִּי חָלָמְתִּי עַל הֻלֶּדֶת קָשָׁה
שֶׁל הַזַּעְתָּר הַנִּשְׁכָּח מִמִּלוֹנִי הַשִּׁירִי
וְעַל הֻלֶּדֶת קָשָׁה יוֹתֵר
שֶׁל שִׁבֳּלִים בַּאֲדָמָה חַתְחַתִּית עֲזוּבָה
כִּי חָלָמְתִּי עַל הֻלַּדְתָּהּ שֶׁל אַהֲבָה.
 
חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר
בּוֹ הָיִיתִי בְּגִלְגּוּל קוֹדֵם
שֹׁרֶשׁ מִנִּי רִבּוֹא הַגְּפָנִים
עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה
עַד שֶׁבָּאָה הָרוּחַ הַזֹאת
וַתִּדְפֵנִי רָחוֹק וַתַּחֲזִירֵנִי
בְּגִלְגּוּלִי כְּחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה.
 
הוֹי חֲלוֹמִי הַשְּׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר
הִנֵּה הַשְּׁבִילִים שֶׁאֵינָם
וּבָתִּים שֶׁגָּבְהוּ כְּמִגְדַּל בָּבֶל
הוֹי חֲלוֹמִי הַכָּבֵד הַזֶּה —
נֵצֶר מִשֳּׁרָשַׁיךָ לֹא יִפְרֶה!
 
הֵיכָן הֵם יַלְדֵּי הַעֹנִי
קְרוּעֵי־עֲלֵי־הַשַּׁלֶּכֶת?
הֵיכָן כְּפָרִי שֶׁהָיָה
וּבוֹ נִתְּנוּ שֵׁמוֹת לַשְּׁבִילִים
שֶׁהָיוּ לִכְבִישֵׁי אַסְפַלְט?
 
הוֹי כְּפָרִי הַקָּטָן שֶׁהָיָה
לַעֲיָרָה מְתֻרְבֶּתֶת
חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר
בּוֹ גָּוְעוּ נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים
וְהַשּׁוֹבָךְ נַעֲשָֹה מִגְדָּל מוּאָר.
כָּל הַפַלָּחִים שֶׁרָצִיתִי לָשִׁיר אִתָּם
שִׁירַת חָצִיר בְּמַנְגִּינַת הַזָּמִיר
נַעֲשׂוּ פּוֹעֲלִים וְעָשָׁן בִּגְרוֹנָם
הֵיכָן כָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ וְאֵינָם?
 
הוֹ חֲלוֹמִי הַכָּבֵד הַזֶּה
חָזַרְתִּי אֶל הַכְּפָר
כְּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי הַתַּרְבּוּת
וּבָאתִי אֶל הַכְּפָר
כְּמִי שֶׁבָּא מִגָּלּוּת אֶל גָּלוּת.
י

Transliteration/תעתיק:

Ḥazárti ‘el ha-kefár
Bo yadáʕti livkót ba-rishonáh
Ḥazárti ‘el ha-hár
Bo ha-nóf hu ha-tévaʕ
Ve-‘éin makóm litmunáh
Ḥazárti ‘el beití he-ʕasúi ‘avaním
‘Otán ḥatzvú ‘avotái mi-selaʕím
Ḥazárti ‘el ʕatzmí —
Ve-zó hayetáh ha-kavanáh.

Ḥazárti ‘el ha-kefár.
Ki ḥalámti ʕal hulédet kasháh
Shel ha-záʕtar ha-nishkáḥ mi-miloní ha-shirí
Ve-ʕal hulédet kasháh yotéir
Shel shibolím ba-‘adamáh ḥatḥatít ʕazuváh
Ki ḥalámti ʕal huladetáh shel ‘ahaváh.

Ḥazárti ‘el ha-kefár
Bo hayíti be-gilgúl kodéim
Shóresh miní ribó ha-gefaním
ʕal ha-‘adamáh ha-továh
ʕad she-bá’ah ha-rúaḥ ha-zót
Va-tidféini raḥók va-taḥaziréini
Be-gilgulí ke-ḥozéir bitshuváh.

Hoi ḥalomí ha-sheloshím u-shnáyim be-mispár
Híneh ha-shvilím she-‘éinam
U-vatím she-gavhú ke-migdál bável
Hoi ḥalomí ha-kavéid ha-zéh —
Néitzer mi-shorashékha lo yifréh!

Heikhán heim yaldéi ha-ʕóni
Keruʕéi-ʕaléi-shalékhet?
Heikhán kefarí she-hayáh
U-vó nitnú sheimót la-shvilím
She-hayú likhvishéi ‘ásfalt?

Hoi kefarí ha-katán she-hayáh
La-ʕayaráh meturbétet
Ḥazárti ‘el ha-kefár
Bo gavʕú neviḥót ha-kelavím
Ve-ha-shovákh naʕasáh migdál mu’ár.
Kol ha-falaḥím she-ratzíti lashír ‘itám
Shirát ḥatzír be-manginát ha-zamír
Naʕasú poʕalím ve-ʕashán bigronám
Heikhán kol ‘éileh she-hayú ve-‘éinam?

Ho ḥalomí ha-kavéid ha-zéh
Ḥazárti ‘el ha-kefár
Ke-voréiaḥ mipnéi ha-tarbút
U-váti ‘el ha-kefár
Ke-mí she-bá mi-galút ‘el galút.

  1. “One who returns in penitence.” A Jewish-Israeli term for a Jew who assumes (or resumes) traditional religious observance (a “born-again” Jew). English-speaking Jews tend to call these people baalei teshuvah. Either way, Araidi, a non-Jew, is playing with specifically Jewish terminology which doesn’t translate well to English.
  2. The word zamir has two meanings: “nightingale” and “grapevine pruning.” Given the context, either seem possible here (“the melody of the zamir“). Araidi is most assuredly sufficiently Hebrew-literate to be aware of both meanings; furthermore, the Song of Songs seems to play with this same dual meaning in 2:12.
Oct 032012
 

Nationalist movements and the minorities they inevitably create raise interesting ideological tensions. If one views Hebrew poetry through a Jewish lens, as the collective output of a peculiar people in their peculiar tongue, what is the place of a Hebrew-speaking Druze poet within it?

תנועות לאומיות והמיעוטים הנוצרים על ידן מעלים מתח אידאולוגי מעניין. אם רואים את השירה העברית דרך עדשה יהודית, כתוצרתו של עם ייחודי בשפתו הייחודית, מהו מקומו של משורר דרוזי דובר עברית בתולדותיה?
י

Naim Araidi (1950 – )
When I Was Little

When I was little
our house was too
and the cypress trees along the road
and the fig trees, and the hut in the vineyards
and everything around me –
except my father and mother, who were giants,
like the god and his spouse I imagined,
before sleep, before meaning to sin
every time I crossed the threshold of the darkened house.

I would measure everything by its accord
with my own desires and my father’s
and my mother’s hopes
and my grandmother’s prayer towards our southern window.

נעים עריידי / نعيم عرايدي
כשהייתי קטן

 
כְּשֶׁהָיִיתי קָטָן
בֵּיתֵנוּ הָיָה קָטָן
וְעֲצֵי הַבְּרוֹשִׁים שֶׁבַּדֶּרֶךְ
וְעֲצֵי הַתְּאֵנִים וְסֻכַּת הַגְּפָנִים
וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁסְּבִיבִי –
פְּרָט לְאָבי וְאִמִּי שֶׁהָיוּ עֲנָקִים,
כְּמוֹ הָאֵל וְזוּגָתוֹ שֶׁאוֹתָם דִמִּיתִי,
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה וְלִפנֵי הַכַּוָּנָה לַחֲטֹא
בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנַסְתִּי בְּסַף הַבַּיִת הֶחָשׁוּךְ.
 
הָיִיתי מוֹדֵד הַדְּבָרִים בְּמִדַּת הֵעָנוּתָם
לִרְצוֹנִי וּרְצוֹן אָבִי
וְתִקְוַת אִמִּי
וּתְפִלַת סָבָתִי לְעֵבֶר חַלּוֹנֵנוּ הַדְּרוֹמִי.
י

Transliteration/תעתיק:

Keshé-hayíti katán
Beitéinu hayáh katán
Ve-ʕatzéi ha-beroshím she-ba-dérekh
Ve-ʕatzéi ha-te’einím ve-sukát ha-gefaním
Ve-khól ha-devarím she-seviví –
Prat le-‘aví ve-‘imí she-hayú ʕanakím,
Kemó ha-‘éil ve-zugató she-‘otám dimíti,
Lifnéi ha-sheináh ve-lifnéi ha-kavanáh laḥtó
Be-khól páʕam she-nikhnásti be-sáf ha-báyit he-ḥashúkh.

Hayíti modéid ha-devarím be-midát heiʕanutám
Lirtzoní u-ratzón ‘aví
Ve-tikvát ‘imí
U-tefilát savatí leʕéiver ḥalonéinu ha-dromí.