Jul 032015
 

Yisroel Efros (1890-1981)
Erotic Egoisms

You who are not merely you
sharply carved
cheeks, curls, slender neck and breast,
you who are more you than you,
who these many nights beneath my white waves
I wove together thread by thread,
and thought by thought, flame by flame,
until you ascended, arose from my sea –
you are wholly mine
wholly my creation.

Your creation?

At first, the blind footsteps
then the path begins to reveal itself;
at first, time pulsing hot and steady within the seed,
and the pressure and the pressure,
the astounding might of weakness among the stones,
until the world, the light appear;
at first, yearning – simple, hollow, fumbling,
and suddenly the focus igniting and bursting forth like some kind of rainbow,
an interiority ascending –

– With time, there’s feminine time and there’s a man’s time.
Masculine time is the urge from moment to moment,
and the moment itself is only what lies here within me.
With these very pads of my fingertips
I have imbued your urges with star-moments,
moment-stars,
and see, I’ll hear your proud train
fan slowly open with a rustle of silk
with a thousand deep eyes, stars of wisdom.
Your stars are all mine, my lord,
your somber eyes are all mine, my peacock –

He kisses her forehead and heads for the door.
And hush, she sits by the window and sings
softly songs of her virginhood,
songs of her youth,
again and again and again.

ישראל אפרת
אגואיזמים ארוטיים


אַתְּ שֶׁאֵינֵךְ רַק אַתְּ
מְגֻלֶּפֶת חַדּוֹת
לְחָיַיִם, קְוֻצּוֹת, צַוָּאר דַּק וְחָזֶה,
אַתְּ שֶׁיּוֹתֵר אַתְּ מֵאַתְּ,
שֶׁרַבִּים הַלֵּילוֹת מִתַּחַת גַּלַּי הַלְּבָנִים
חוּט אֶל חוּט רִקַּמְתִּיךְ
וְהָגוּת אֶל הָגוּת, אֵשׁ אֶל אֵשׁ,
עַד עָלִית, עַד עָלִית מִיַּמִּי –
כֻּלָּךְ רַק שֶׁלִּי,
כֻּלָּךְ יְצִירָתִי.

– יְצִירָתֶךָ?

רֵאשִׁית, הַפְּסִיעוֹת הָעִוְרוֹת
אַחַר כָּךְ הַמְּגַמָּה הַמְבָרֶרֶת;
רֵאשִׁית, הַזְּמַן הַדּוֹפֵק חַם וְקָצוּב תּוֹךְ הַזֶּרַע,
וְהַדָּחָק וְהַדְּחָק,
הָעֹז הַמַּפְלִיא שֶׁל רִפְיוֹן בֵּין סְלָעִים,
עַד יוֹפִיעַ עוֹלָם וְהָאוֹר;
רֵאשִׁית, עֲרִיגָה – סְתָמִית, חֲלָלִית, מְגַשֶּׁשֶׁת,
וּפִתְאֹם הָרִכּוּז שֶׁנִּצַּת וּפָרַץ כְּעֵין קֶשֶׁת,
הַפְּנִימִיּוּת שֶׁעָלְתָה –

– זְמַן יֵשׁ נָשִׁי וְיֵשׁ זְמַן שֶׁל הַגֶּבֶר.
זְמַן גַּבְרִי הוּא הַדַּחַף מֵרֶגַע אֶל רֶגַע,
וְהָרֶגַַע עַצְמוֹ הֵן תּוֹכִי, רַק תּוֹכִי.
בְּכָרִיּוֹת אֵלֶּה שֶׁל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתַי
נָטַעְתִּי עַל דְּחָפֶיךָ רְגָעִים-כּוֹכָבִים,
כּוֹכָבִים-רְגָעִים,
וּרְאֵה, יֵשׁ אֶשְׁמַע מְנִיפָתְךָ הַגֵּאָה
נִפְתַּחַת כְּבֵדָה בְּרִשְׁרוּשׁ מֶשִׁי
עִם אֶלֶף עֵינַיִם עֲמֻקּוֹת, כּוֹכָבִים שֶׁל חָכְמָה.
כּוֹכָבֶיךְ שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי,
עֵינֶיךָ הַנּוּגוֹת שֶׁלִּי, טַוָּסִי –

הוּא נוֹשֵׁק לָהּ עַל מִצְחָהּ וְהוֹלֵךְ אֶל הַדֶּלֶת.
וְהַס, הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַחַלּוֹן וְשָׁרָה
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ שִׁירֵי בְּתוּלֶיהָ,
שִׁירֵי נְעוּרֶיהָ,
חֲזָרָה חֲזָרָה חֲזָרָה.

Jun 172015
 

Eisig Silberschlag (1903-1988)
How You Dazzle

How you dazzle since I realized
On my solitary wanderings
How your spirit so resembles
Indigo spring evenings.

And the moon — proud as your head;
And the tree — how like your stature;
And the grass — soft as your breast
On indigo spring evenings.

אייזיג זילברשלג
מה נפלאת…


מָה נִפְלֵאת מֵאָז גִּלִּיתִי
בְּטִיּוּלַי הַבּוֹדְדִים
דִּמְיוֹן בֵּין נִשְׁמָתֵךְ וּלְבֵין
לֵילוֹת אָבִיב כְּחֻלִּים.

וְהַסַּהַר גֵּא כְרֹאשֵׁךְ,
וְהָאִילָן — כְּקוֹמָתֵךְ,
וְהַדֶּשֶׁא רַךְ כְּשָׁדֵךְ
בְּלֵילוֹת אָבִיב כְּחֻלִּים.

Jun 112015
 

Benjamin Nahum Silkiner (1882-1939)
For Bound Is My Heart by My Anguish

…for bound by my heart is my anguish
With edicts it will not appeal —
My sigh; and my mute sorrow’s wellspring
To you my lament won’t reveal.
Don’t ask me to tell of my wand’rings,
How much my own strength would afflict me,
What turmoil and chaos it was that
I feared so, that chased me and pricked me
To shelter beside you…— But be
Like a star for me in the void: calm,
May you brightly illume me with solace,
And wordless my wasted soul balm.
Then I’d gratefully welcome your kindness,
My daughter, your shadow caressing
Shall be where I dwell, your bosom my rest,
Where weary I whisper my blessing.
When dimly my day fades and darkens,
Soul shuttered by Night, dun and drear,
You’ll have my bequest, so long treasured
and hoarded — you shall inherit my tear…

בנימין נחום סילקינר
כי גבול שם לבבי ליגוני


…כִּי גְבוּל שָֹם לְבָבִי לִיגוֹנִי
וְלֹא יַעֲבֹר אֶת חֻקּוֹ — אַנְחָתִי;
וּמְקוֹר דַאֲבוֹנִי הָאִלֵּם
לֹא יַעֲרֶה לָךְ שֹיִחַ תְּלוּנָתי.
אַל נָא תִשְׁאָלִינִי לִנְדוּדַי,
וְכֹחִי בַדֶּרֶךְ מָה עִנָה,
וּמָה הִיא הַשּׁוֹאָה חָרַדְתִּי
מִמֶּנָּה לְמַחְסֶה בַפִּנָּה
הַבְּרוּכָה, בָּהּ תִּשְׁרִי… — הֲיִי לִי
כַּכּוֹכָב בַּנְּשִׁיָּה: דוֹמֵמָה
בִּי שִׁפְעִי אוֹר־נֹחַם וְדַבְּרִי
בְלִי אֹמֶר עַל נַפְשִׁי שׁוֹמֵמָה.
אָז אֶרְצֶה בְּתוֹדָה אֶת חַסְדֵּךְ
וּבְצִלֵּךְ אֶתְלוֹנֵן, יַלְדָּתִי,
וְעָיֵף בְּחֵיקֵךְ אָנוּחַ
מְדוֹבֵב לָךְ לַחַשׁ־בִּרְכָתִי.
וְאוֹר־יוֹמִי הֶעָכוּר כִּי יִדְעַךְ
וְסָגַר הַלֵּיל בְּעַד נִשְׁמָתִי,
אַתְּ תִּירְשִׁי הַהוֹן שֶׁרָכַשְׁתִּי
וָאֶחְשֹךְ מֵעוֹדִי — דִּמְעָתִי…

Jun 102015
 

Not that one.

Moshe Feinstein (1898-1964)
Two Things Night Brought Me

Two things night brought me:
a withered leaf, a blighted scrap of rot,
lush spirit fled upon
the passing storm,
fell in death’s grip through my window
to bedshrouds soaked with my desolation
and spoke: it’s cold beneath the slabs of the tomb,
cold and damp…
then, ha-ha-ha, knocking at the window like glad tidings,
came a gleeful peal of laughter, born of a girl’s warm breast,
intimating nighttime secrets, the creases
in a black dress,
bounding like a gazelle through my blood,
drawing to my lips a thirsty tremble,
crying: desire! desire!
then banished to the night,
like the clear peal of a snowy bell
in blackening distances.

On my bedshrouds fluttered the leaf.

הלל בבלי
שניים לי מלילה


שְׁנַיִם לִי מִלַּיְלָה:
עָלֶה כָמוּשׁ, פִּתְקַת־רָקָב שְׁדוּפָה,
אֲשֶׁר יֶרֶק־חַיָּיו פָּרַח עִם הַסּוּפָה
הַמְטַיְּלָה,
נָפַל בְּחִיל־מָוֶת אֶל חַלּוֹנִי,
עַל תַּכְרִיכֵי עַרְשִׂי סְפוּגַת שִׁמְמוֹנִי
וְדוֹבֵב: קַר מִתַּחַת קַרְשֵׁי גוֹלָל,
קַר וְטָחוּב…
וְחַה, חַה, חַה בְּחַלּוֹנִי דָּפַק כִּמְבַשֵּׂר בְּשֹוֹרָה,
צְחוֹק־גִּיל, בֶּן חָזֶה חַם שֶׁל עַלְמָה,
הָרוֹמֵז סוֹדֵי לֵיל וְקִמְטֵי שַֹלְמָה
שְׁחוֹרָה,
כִּרְכֵּר כָּאַיָּלָה דֶּרֶךְ דָּמִי,
עוֹרֵר עַל שִׂפְתוֹתַי רַעַד צָמֵא
וְקָרָא: חֵשֶׁק, חֵשֶׁק,
קָרָא וְאֶל הַלַּיְלָה גָּלָה,
כִּגְלוֹת צְלִילֵי פַּעֲמוֹן־שַׁלְגִּית זַכִּים
אֶל שַׁחְרוּרִית הַמֶּרְחַקִּים.

עַל תַּכְרִיכֵי עַרְשִׂי פִּרְכֵּס עוֹד הֶעָלֶה.

Jun 082015
 

Hillel Bavli (1893-1961)
Gulls Within My Heart

The gulls within my heart
are pecking, squawking, urging me towards the sea.
The creaking, groaning ships,
the rolling waves,
the errant breezes breathing salt and sulfur
and sailors bustling, poets with their curses.
No yoke of times gone by, no fresh decrees.
The blur of ageless mists,
the chains of place and time dissolving.
I am pulled away.
Gulls within my heart.

הלל בבלי
שחפים בלבבי


שְׁחָפִים בִּלְבָבִי
מְנַקְּרִים בִּי, צוֹרְחִים, מוֹשְׁכִים לִשְׂפַת הַיָּם.
סְפִינוֹת חוֹרְקוֹת־שׁוֹרְקוֹת,
גַּלִּים מְשַׁכְשְׁכִים,
רוּחוֹת־הֶפְקֵר נוֹשְׁמִים רֵיחוֹת גָּפְרִית וּמֶלַח
וְסַפָּנִים הוֹמִים, פַּיְטָנֵי־גִּדּוּפִים.
אֵין עֹל־עָבָר, אֵין גְּזֵרַת־יוֹם.
אֵדֵי־עוֹלָם מִטַּשְׁטְשִׁים,
מִתְמַסְמְסִים חַבְלֵי מָקוֹם וּזְמָן.
אֲנִי נֶחֱלָץ.
שְׁחָפִים בִּלְבָבִי.

Jun 052015
 

Yisroel Efros (1890-1981)
King of Sorrow

When our joy flows strong within us,
Fiercely, deeply, ’til it smarts,
Silent, subtle, steals in Sorrow,
Come a-knocking at our hearts.

Knocks and knocks, then slips in silent,
We hear nothing, it would seem;
Sorrow walks with velvet footsteps,
Like the footsteps of a dream.

While the eye yet gleams euphoric,
While glad laughs from mouths yet ring —
Our hearts’ halls stand hollowed, empty,
In them wanders Sorrow’s king.

ישראל אפרת
מלך עצב


עֵת הַגִּיל בְּעֶצֶם תָּקְפּוֹ,
עַז וְעָמֹק עַד כְּאֵב,
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ בָּא הָעֶצֶב,
בָּא וְדוֹפֵק עַל הַלֵּב.

יִדְפֹּק אַךְ מְאוּם לֹא נַאֲזִין,
יִפְתַּח וְיִכָּנֵס דֹּם;
פַּעֲמֵי פְּלוֹסִין לוֹ לָעֶצֶב
כְּמוֹ פְּעָמָיו שֶׁל חֲלוֹם.

וּבְעוֹד עַיִן תָּפִיק אֹשֶׁר
וּמִפֶּה הַשְּׂחוֹק לֹא סָר —
בְּאוּלַמֵּי לֵב נִתְרוֹקנוּ
מֶלֶךְ עֶצֶב יֵתַע כְּבָר.

Oct 072012
 

To understand the significance and symbolic import of the mysterious city of Tarshish in Hebrew poetry and literature throughout the ages, it would be best to start with the Book of Jonah. Then continue on to everything else.

Shimon Halkin (1899 – 1987)
Towards Tarshish

An elegy won’t grieve her voice in streams of southern light
Even wrapped in cloud as fine as ash, scattered and dilute.
Why stir within me, O my heart, as my day sinks towards night,
A keening song, young and surging, sobbing like a flute?
Beyond horizons, at land’s end, the pines are all astir
Beyond horizons, at land’s end, done are all the years that were.
Why are you roused beyond all knowing, O heart that once was mute?

The month of Sivan with its heat pushed back a sickened sea
Algae coated twisted fangs of rock as sharp as stakes
In bewitchèd twilight Jonah stumbles towards the quay
To the ship sent by a god who only parches, never slakes,
He too yearned for the sea, a hooked fish hauled up on the dock,
And never did he split his weary head against the rock:
At the edge of the abyss, towards Tarshish the heart yet quakes!

O my Tarshish, yes, even now, are you not still there
And even now to me the forests of your pine trees pray
In the heart of black-winged winter, snows blowing through the air

A hungry wolf stalks your mountains, too desperate to bay.
And when summer blooms within you, I, an outsider in my veins,
Will fly back to your bosom’s cold alongside flocks of cranes
Who scented from afar the reeds that on your lakeshores sway.

שמעון הלקין
תרשישה

 
אֱלֵגִיָּה לֹא תַעְגֵּם קוֹלָהּ בְּשֶׁפֶךְ אוֹר דְּרוֹמִי,
לוּ גַם לוּט עָב תָּחוּחַ, דַּק כָּאֵפֶר הַדָּלִיל.
מַה-כֵּן אֵפוֹא נִרְעַשְׁתָּ בִּי, לִבִּי, בִּנְטוֹת יוֹמִי
וְשֶׁוַע שִׁיר תִּדְרֹשׁ צָעִיר, יִבְקַע, יֵבְךְּ כֶּחָלִיל?
בַּמֶּרְחַקִּים, בִּקְצֵה הָאָרֶץ, יָשֹׁקּוּ אֳרָנִים,
בַּמֶּרְחַקִּים, בִּקְצֵה הָאָרֶץ, תַּמּוּ הַשָּׁנִים.
מָה הֱקִיצוֹתָ, לֶב-לִבִּי, עַד לֹא תִדְמֶה כָּלִיל?
 
שְׁרַב-סִיבָן הִרְתִּיעַ יָם חוֹלֶה אֲחוֹרַנִּית
וְנֶחְשְׂפָה הַיְּרוֹקָה עַל שֶׁן-צוֹק נַעֲוֶה.
בְּאוֹר-עַרְבַּיִם מְכֻשָּׁף פֹּה אָץ מְעֹדַנִּית
יוֹנָה אֶל הַסְּפִינָה מֵאֵל מַצְמִיא וְלֹא יְרַוֶּה,
גַּם הוּא לַיָּם עָרַג, דָּג הֶעֱלַתּוּ הַחַכָּה,
וְאֶת רֹאשׁוֹ יָגֵע אֶל הַסֶּלַע לֹא בָקַע:
תַּרְשִׁישָׁה, לֵב פּוֹתֶה, עַל פִּי הַתְּהוֹם עוֹד יְקַוֶּה!
 
תַּרְשִׁישׁ שֶׁלִּי, הֲלֹא יֵשֵׁךְ עַתָּה, בְּרֶגַע זֶה,
וְיַעַר-אֳרָנַיִךְ בְּרֶגַע זֶה לִי יְפַלֵּל.
בְּחֹרֶף שְׁחוֹר-כְּנָפַיִם, בְּעַב-הַשֶּׁלֶג, זְאֵב רָזֶה
 
בְּמִדְרוֹנֵי הָרַיִךְ נָע, נוֹאָשׁ גַּם מִיַּלֵּל.
וְקַיִץ כִּי יָנוּב בָּךְ, עַגְמוּמִי תָּמִיד וָזָר,
אָשׁוּב אֶל קֹר חֵיקֵךְ עִם עֵדֶר עֲגוּרִים, חָזַר
בַּהֲרִיחוֹ רָחוֹק סוּף-אֲגַמַּיִךְ הַמְמַלֵּל.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Eléigiyah lo taʕgéim koláh be-shéfekh ‘or dromí,
lu gam lut ʕav taḥúaḥ, dak ka-‘éifer ha-dalíl.
Mah kein ‘eifó nirʕáshta bi, libí, bintót yomí
ve-shévaʕ shir tidrósh tzaʕír, yivkáʕ, yeivk ke-ḥalíl?
Ba-merḥakím, biktzéh ha-‘áretz, yashóku ‘oraním,
ba-merḥakím, biktzéh ha-‘áretz, támu ha-shaním.
Mah hekitzóta, lev libí, ʕad lo tidméh kalíl?

Shrav-siván hirtíʕa yam ḥoléh ‘aḥoranít
Ve-neḥsefáh ha-yerokáh ʕal shen tzok naʕavéh.
Be-‘ór ʕarbáyim mekhusháf poh ‘atz meʕodanít
Yonáh ‘el ha-sefináh mei-‘éil matzmí ve-ló yeravéh,
gam hu la-yám ʕarág, dag heʕelátu ha-ḥakáh,
ve-‘ét roshó yagéiʕ ‘el ha-sélaʕ lo vakáʕ:
Tarshísha, leiv potéh, ʕal pi ha-tehóm ʕod yekavéh!

Tarshísh shelí, ha-ló yeishéikh ʕatáh, be-régaʕ zeh,
ve-yáʕar ‘oranáyikh be-régaʕ zeh li yefaléil.
Be-ḥóref sheḥór kenafáyim, be-ʕáv ha-shéleg ze’éiv razéh

be-midronéi haráyikh naʕ, no’ásh gam mi-yaléil.
Ve-káyitz ki yanúv bakh, ʕagmumí tamíd va-zár,
‘ashúv ‘el kor ḥeikéikh ʕim ʕéider ʕagurím, ḥazár
ba-hariḥó raḥók suf ‘agamáyikh ha-memaléil.

Oct 012012
 

Oh yeah. Modernist Yiddish poetry. I went there. Ask yourself one question, schmuck: do you feel mazldik?

(This is one of my favorite poems.)

A. Leyeles (1889 – 1966)
The God of Israel

The God of Israel is not rich.
I’ve seen the Sistine Chapel,
The Notre Dame, the Cologne Cathedral.
There, the eye’s pleased, it can see something regal.

The God of Israel is cheap.
He won’t fill his museums with statues,
With paintings, altars, and thrones,
Purple robes, three-tiered crowns,
He won’t live in a palace.
The Jewish museum has few occupants.

A Chanukah lamp, an ark curtain, a scroll,
A spice box, a tefillin case, a Torah pointer,
A menorah, a Torah crown, circumcision utensils,
And from a far, fargone time, a hand-written text.
Another manuscript and another manuscript,
Enwrapped, entwined, and coupled together,
Letters in love with letters.

What does the God of Israel will?
What does the God of Israel demand?
The God of Israel is a just demander.
The God of Israel is a strict demander.
The God of Israel is a stingy demander:
Seek alone, learn alone, abide alone –
For your honor, and also my own.

Once in grayening-gray ancient past,
Down a mountain and into a valley he cast
Two great handfuls bursting with letters,
Scattered every which way, all over the earth.
They sparkled with speech, burned with expressions,
And ever since –
For thousands of years now they’ve been sought,
For thousands of years now they’ve been collected,
For thousands of years now they’ve been expounded,
And after it all, there’s no answer in reach
To the letters, the expressions, the speech.

Another manuscript and another manuscript,
Enwrapped, entwined, and coupled together –
Letters in love with letters.

א. לעיעלעס
דער גאָט פון ישֹראל

 
דער גאָט פון ישֹראל איז נישט רײַך.
כ׳האָב געזען די סיסטינער קאַפּליצע,
די נאָטר-דאַם, דעם דאָם פון קעלן.
ס׳איז דאָ דאָס אױג צו לאָבן, צו געפלען.
 
דער גאָט פון ישראל איז קאַרג.
ער װיל נישט אָנפילן זײַן מוזײ מיט סטאַטוען,
מיט געמעלן, אַלטאַרן, טראָג-שטולן,
פּורפּורנע קלײדער, דרײַ-גאָרנדיקע קרױנען,
ער װיל אין קײן פאַלײען נישט װױנען.
דער ײִדישער מוזײ האָט װינציק פּאַרשױנען.
 
אַ חנוכּה-לעמפּל, אַ פּרוכת, אַ מגילה,
אַ בשֹמים-ביקסל, אַ תּפילין-זעקל, אַ יד,
אַ מנורה, כּתר-תּורה, מכשירים פאַר מילה,
און אַ פאַרצײַטיקער, פאַר-פאַרצײַטיקער כּתב-יד.
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט,
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
 
װאָס װיל דער גאָט פון ישֹראל?
וואָס מאָנט דער גאָט פון ישֹראל?
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ גערעכטער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ שטרענגער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ קאַרגער מאָנער:
זוך אַלײן, פאָרש אַלײן, לײַד אַלײן –
פאַר דײַן און פאַר מײַן אײגענעם האָנער.
 
האָט ער גענומען אין אַ גרױ-גרױען אַמאָל,
און פון אַ באַרג-אַראָפּ אין אַ טאָל,
געװאָרפן צװײ הױפנס אותיות,
זײ צעשאָטן איבער די וועגן פון דער ערד.
זײ האָבן געפינקלט מיט רײד, מיט מימראָס געפלעמלט,
און פון דעמאָלט –
שױן טױזנטער יאָרן װי מען זוכט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען קלײַבט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען טײַטשט זײ,
און נאָך אַלץ נישטאָ קײן באַשײד,
פאַר די אותיות, פאַר די מימראָס, פאַר די רײד.
 
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט –
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
י

Transliteration/תעתיק:

Der Got fun Yisróel iz nisht raykh.
Khob gezén di Sistíner Kaplítse,
Di Nótre-Dam, dem Dom fun Keln.
Siz do dos oyg tsu lóbn, tsu gefélen.

Der Got fun Yisróel iz karg.
Er vil nisht ónfiln zayn muzéy mit statúen,
Mit gemélen, altárn, trog-shtúln,
Purpúrne kléyder, dray-górndike króynen,
Er vil in keyn paléyen nisht vóynen.
Der Yídisher muzéi hot víntsik parshóynen.

A Khánuke-lémpel, a paróykhes, a megílo,
A besómim-bíksel, a tefílin-zékel, a yod,
A menóyre, késer-Tóyre, makhshírim far mílo,
Un a fartsáytiker, far-fartsáytiker ksov-yod.
Nokh a manuskrípt un nokh a manuskrípt,
Gevíklt, gebúnden, farknípt,
Óysyes in óysyes farlíbt.

Vos vil der Got fun Yisróel?
Vos mont der Got fun Yisróel?
Der Got fun Yisróel iz a gerékhter móner.
Der Got fun Yisróel iz a shtrénger móner.
Der Got fun Yisróel iz a kárger móner:
Zukh aléyn, forsh aléyn, layd aléyn –
Far dayn un far mayn éigenem hóner.

Hot er genúmen in a groy-gróyen amól
Un fun a barg-aróp in a tol,
Gevórfen tsvey hóyfns óysyes,
Zey tseshótn íber di végn fun der erd.
Zey hóbm gefínklt mit reyd, mit mímros geflémelt,
Un fun démolt –
Shoyn tóyznter yorn vi men zukht zey,
Shoyn tóyznter yorn vi men klaybt zey,
Shoyn tóyznter yorn vi men taytsht zey,
Un nokh altz nishtó keyn bashéyd,
Far di óysyes, far fi mímros, far di reyd.

Nokh a manuskrípt un nokh a manuskrípt,
Gevíklt, gebúnden, farknípt –
Óysyes in óysyes farlíbt.