Jun 072015
 

י. ל. טלר (1912 – 1972)
(חסר כותרת)

 
אוּלַי זֶה אֱלוֹהִים
שֶׁגָדֵל עַל בְּשָׁרִי?
 
שִׁנַּיִךְ הַקְּטַנּוֹת, הֶחַדְוֹת,
צָלְבוּ אֶת אֱלוֹהִים.
 
אֱלוֹהִים הוּא מָשָׁל
שֶׁל מַצְפּוּן לָבָן
בּוֹהֵק עִם שַׁחַר כְּשֶׁלֶג עַל כָּל הַגָּגוֹת.
 
אֲבָל עַכְשָׁו לַיְלָה.
כּוֹכָבִים — פְּסִיעוֹת הָאַרְנָבוֹת,
שְׁקֵטוֹת, זְרִיזוֹת.
 
נִמְשַׁיִךְ צְפוּפִים
וּמַלְהִיבִים כְּרֵיחַ הַיָּם.
 
אֱלוֹהִים לֹא צָעִיר.
מַרְדִּים אוֹתוֹ רֵיחַ הַיָּם.
י

י. ל. טעלער
(חסר כותרת)

 
אפשר איז עס גאָט
װאָס װאַקסט בײַ מיר אױפן לײַב?
 
דײַנע קלײנע, שאַרפּע ציין
האָבן גאָט געקרײציקט.
 
גאָט איז די לעגענדע
פון װײַסן געװיסן.
פאַר טאָג בלאַנקט עס װי שנײ פון אַלע דעכער.
 
נאָך איצט איז נאַכט.
שטערן — שטילע, פלינקע
טריט פון האָזן.
 
דײַנע זומער-שפּרענקעלעך זענען געדיכט
און רײצן װי דער ריח פון ים.
 
גאָט איז ניט יונג.
אים שלעפערט דער ריח פון ים.
י

Jun 062015
 

ל. שפּירא (1878 – 1948)
אל המשורר

 
מְשׁוֹרֵר!
אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת אָמִין —
אַל תָּשִׁיר עַל קְרָב אוֹ סִכְסוּכִין;
אַל תָּשִׁיר עַל עָוֶל אוֹ עַל דִּין;
אוֹ ״טוֹב״ וְ״רַע״, שֶׁכְּבָר תָּבִין:
שִׁיר עַל לֶחֶם וְעַל מִין.
י

ל. שפּיראָ
צום פאָעט

 
פאָעט!
אױב דו װילסט זײַן עכט —
ניט זינג פון שלאַכט און פון געפעכט;
ניט זינג פון אומרעכט און פון רעכט;
ניט זינג פון ״גוט״ און פון ״שלעכט״;
זינג פון ברױט און פון געשלעכט.
י

Jun 062015
 

יעקב גלאטשטײן (1886 – 1971)
דור נכדיי

 
עָרַגְתִּי לְךָ
מָלֵא יִסּוּרִים רַבִּים.
הוֹצֵאתִיךָ,
עוֹד לֹא נוֹלַד,
מִין הַמֵּצַר הַמַּר,
הֵבֵאתִיךָ בַּחֲלָצַי.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אָמַרְתִּי לְךָ:
בְּשִׁכְחָתְךָ חֲיֵה,
בְּשִׁכְחָתְךָ.
 
רֹאשְׁךָ הֶחָפְשִׁי
מְתֻלְתַּל בְּשִׂמְחָה.
זְרוֹעֲךָ חֲזָקָה
וּנְטוּיָה.
הַרְשֵׁה לִי לְנַסּוֹת
לִמְצוֹא בְּתוֹכְךָ
אֶת בְּנָם שֶׁל יִסּוּרִים
יְהוּדִיִּים גְּמוּלִים.
 
מִכָּאן אֵלֵךְ לִי לְבַדִּי.
וְאוֹתְךָ שִׂמְחָתְךָ מַרְחִיקָה.
קוֹלְךָ הַנִּמְצָא בֶּהָרִים
לוֹעֵג לְזִקְנָתִי הַמִּתְפַּלֶּלֶת.
אֶפֹּל לִי בֵּין הֶהָרִים
וְאַהֲפוֹךְ לְגֶשֶׁר.
מִדּוֹר לְדוֹר אֲצַפֶּה בְּעֶרְגָּה
לְקוֹל פְּעָמֶיךָ —
הָלוֹךְ וָשׁוֹב,
הָלוֹךְ וָשׁוֹב.
י

יעקב גלאטשטיין
מײַן אײניקל-דור

 
כ’האָב דיך אױסגעבענקט
מיט אַזױ פיל יסורים.
כ’האָב דיך אַרױסגעפירט,
אַ נאָך-ניט-געבױרענעם,
פון ביטערן קלעם,
דיך געבראַכט נאָך אין מײַנע לענדן.
כ’האָב דיר דרײַ מאָל געזאָגט:
אין דײַן פאַרגעסעניש זאָלסטו לעבן,
אין דײַן פאַרגעסעניש.
 
דײַן פרײַער קאָפּ
איז פאַרקרײַזלט מיט פרײד.
דײַן אָרעם שטאַרק
און אױסגעשטרעקט.
לאָז מיך דערקענען אין דיר
דאָס קינד פון אַנטװײנטע
ײִדישע יסורים.
 
איצט גיי איך אַליין.
דײַן פרייד דערװײַטערט דיך.
דײַן קול צװישן די בערג
פאַרשפּאָט מײַן פאַרדאַװנטע עלטער.
צװישן די בערג װעל איך פאַלן
און װערן אַ בריק.
און דור נאָך דור װעל איך בענקען
נאָך דײַנע טריט —
הין און קריק,
הין און קריק.
י

Apr 252014
 

I actually already translated this into English, but I’ve had Yiddish on the mind lately for reasons, and I thought, why not loyshn koydesh? There seems to be some perverse justice in that.

א. לעיעלעס (1889 – 1966)
אלוהי ישראל

 
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשִׁיר.
רָאִיתִי אֶת הַקָּפֶּלָה הַסִּיסְטִינִית,
אֶת קָתֶדְרָלַת קֶלְן, וְגַם אֶת נוֹטְרְדָאם דֶּה פָּרִיז.
תִּמְצָא שָׁם הָעַיִן עַל מָה לְהִתְעַנֵּג, מָקוֹם עַלִיז.
 
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא קַמְצָן.
אֶת הַמּוּזֵאוֹן שֶׁלוֹ הוּא לֹא יְמַלֵּא בִּפְסַלִים,
בְּצִיוּרִים, מִזְבְּחוֹת, וְכִסְאוֹת מְלָכִים,
אַדָּרוֹת אַרְגָּמָן, כְּתָרים תְּלַת־שִׁכְבָתִיִּים,
בְּשׁוּם אַרְמוֹנוֹת לֹא יִשְׁכֹּן אֱלֹהִים.
מְעַטִים דַּיָּרָיו שֶׁל מוּזֵאוֹן הַיְּהוּדִים.
 
חֲנֻכִּיָּה, וּפָרֹכֶת, וּמְגִילָה,
מִגְדַּל בְּשַׂמִים, יָד לִקְרִיאָה, שָׂקִית תְּפִילִין,
מְנוֹרָה, כֶּתֶר תּוֹרָה, מַכְשִׁירֵי בְּרִית מִילָה,
וּכְתַב־יָד עָתִּיק, כֹּה עָתִּיק, עַתִּיק־יוֹמִין.
עוֹד כְּתַב־יָד, וְעוֹד כְּתַב־יָד,
עֲטוּפִים, שְׁזוּרִים, קְשׁוּרִים בַּעֲבוֹתוֹת,
אוֹתִיוֹת בְּאוֹתִיוֹת מְאֹהָבוֹת.
 
מַהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?
מַהִי דְּרִישַׁתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ אֲמִתִּי.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ קַפְּדָנִי.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ קַמְצָנִי.
חַפְּשׂוּ לְבַד, לִמְדוּ לְבַד, עִמְדוּ לְבַד —
לְמַעַן כְּבוֹדְכֶם וּכְבוֹדִי.
 
פַּעַם לָקַט לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם אַפְרוּרִי,
וּבְמוֹרַד־הָר, לְתוֹךְ גַּיְא תְּהוֹמִי,
הִשְׁלִיךְ שְׁנֵי חָפְנֵי אוֹתִיוֹת,
וְהִתְפַּזְּרוּ לָהֶן לְכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל.
בְּדִבּוּר נִצְנְצוּ, בְּמֵימְרוֹת לַהֲטוּ,
וּמֵאָז וְהָלְאָה —
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים חִפְּשׂוּן,
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים צְבָרוּן,
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים דְּרָשׁוּן,
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכָּל, לֹא מָצְאוּ שׁוּם פִּתְרוֹנוֹת
לָאוֹתִיוֹת, לַדִּבּוּרִים, וְלַמֵּימְרוֹת.
 
עוֹד כְּתַב־יָד, וְעוֹד כְּתַב־יָד,
עֲטוּפִים, שְׁזוּרִים, קְשׁוּרִים בַּעֲבוֹתוֹת,
אוֹתִיוֹת בְּאוֹתִיוֹת מְאֹהָבוֹת.
י

א. לעיעלעס
דער גאָט פון ישֹראל

 
דער גאָט פון ישֹראל איז נישט רײַך.
כ׳האָב געזען די סיסטינער קאַפּליצע,
די נאָטר-דאַם, דעם דאָם פון קעלן.
ס׳איז דאָ דאָס אױג צו לאָבן, צו געפלען.
 
דער גאָט פון ישראל איז קאַרג.
ער װיל נישט אָנפילן זײַן מוזײ מיט סטאַטוען,
מיט געמעלן, אַלטאַרן, טראָג-שטולן,
פּורפּורנע קלײדער, דרײַ-גאָרנדיקע קרױנען,
ער װיל אין קײן פאַלײען נישט װױנען.
דער ײִדישער מוזײ האָט װינציק פּאַרשױנען.
 
אַ חנוכּה-לעמפּל, אַ פּרוכת, אַ מגילה,
אַ בשֹמים-ביקסל, אַ תּפילין-זעקל, אַ יד,
אַ מנורה, כּתר-תּורה, מכשירים פאַר מילה,
און אַ פאַרצײַטיקער, פאַר-פאַרצײַטיקער כּתב-יד.
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט,
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
 
װאָס װיל דער גאָט פון ישֹראל?
וואָס מאָנט דער גאָט פון ישֹראל?
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ גערעכטער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ שטרענגער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ קאַרגער מאָנער:
זוך אַלײן, פאָרש אַלײן, לײַד אַלײן –
פאַר דײַן און פאַר מײַן אײגענעם האָנער.
 
האָט ער גענומען אין אַ גרױ-גרױען אַמאָל,
און פון אַ באַרג-אַראָפּ אין אַ טאָל,
געװאָרפן צװײ הױפנס אותיות,
זײ צעשאָטן איבער די וועגן פון דער ערד.
זײ האָבן געפינקלט מיט רײד, מיט מימראָס געפלעמלט,
און פון דעמאָלט –
שױן טױזנטער יאָרן װי מען זוכט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען קלײַבט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען טײַטשט זײ,
און נאָך אַלץ נישטאָ קײן באַשײד,
פאַר די אותיות, פאַר די מימראָס, פאַר די רײד.
 
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט –
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
י