Oct 162013
 

Toujours sonnets ici. Dédié à la nymphe la plus fascinante.

Arthur Rimbaud
Voyelles

A noir, E blanc, I rouge, U vert, O bleu: voyelles,
Je dirai quelque jour vos naissances latentes:
A, noir corset velu des mouches éclatantes
Qui bombinent autour des puanteurs cruelles,

Golfes d’ombre; E, candeurs des vapeurs et des tentes,
Lances des glaciers fiers, rois blancs, frissons d’ombelles;
I, pourpres, sang craché, rire des lèvres belles
Dans la colère ou les ivresses pénitentes;

U, cycles, vibrements divins des mers virides,
Paix des pâtis semés d’animaux, paix des rides
Que l’alchimie imprime aux grands fronts studieux;

O, suprême Clairon plein des strideurs étranges,
Silences traversés des Mondes et des Anges:
— O l’Oméga, rayon violet de Ses Yeux!1

ארתור רמבו
תנועות


אַה שְׁחֹר, אֵי לָבָן, אִי אָדֹם, אוּ יָרֹק, אוֹ כָּחֹל: תְּנוּעוֹת,
עַל לֵידוֹתֵיהֶן הַגְּלוּמוֹת אֲסַפֵּר בְּאַחַד הַיָּמִים:
אַה, מַעֲטֶה כֹּה שָׁחֹר וְשָׂעִיר שֶׁל זְבוּבִים זוֹהֲרִים
שֶׁמְּזַמְזְמִים בְּרִחוּפָם מִסָּבִיב הַמְּרֻשָּעוֹת שֶׁבָּרֵיחוֹת,

תְּהוֹמוֹת מְלֵאוֹת צְלָלִים; אֵי, הַלֹּבֶן שֶׁל אֵדִים וְאֹהָלִים,
כִּידוֹנֵי הַקַּרְחוֹנִים הַיְּהִירִים, וְהַמְּלָכִים הַלְּבָנִים, וְסוֹכֵכִים עוֹטֵי צִנּוֹת;
אִי, כָּל הַסְּגֻלִּים, אוֹ הַדָּם הַמְּרֻקָּק, צְחוֹק שְׂפָתַיִם כֹּה יָפוֹת
בְּחָרוֹן אוֹ שִׁכְרוֹנוֹת שֶׁחַרֲטוֹת רַק מַבִּיעִים;

אוּ, הוּא הַגַּלִים, הָרְטָטִים הָאֱלֹהִיִים שֶׁל יָמֵי הַוִּירִידִיאָן,
שְׁלוֹם שְׂדוֹת הַמִרְעֶה הַזְּרוּעִים בִּבְהֵמוֹת, שְׁלוֹם קְמָטַיו שֶׁל הַלַּמְדָן
הַמֻּטְבָּעִים בִּמְצָחִים הָרְחָבִים וּמַתְּמִידִים עַל־יְדֵי הָאַלְכִימְיָה;

אוֹ, הוֹ הַנִּשְׂגָּב, הֲחֲצוֹצְרָה הַמְּלֵאַת כָּל הַקּוֹלוֹת הַמּוּזָרִים,
וְהַשְׁתִיקוֹת הַנֶּחֱצוֹת עַל־יְדֵי הָעוֹלָמוֹת וּמַלְאָכִים:
— אוֹ, הִנֵּה אוֹמֶגָה, הַקֶּרֶן שֶׁל אַרְגָּמָן בְּתוֹךְ עֵינֵיהָ!
י

  1. A black, E white, I red, U green, O blue: vowels,
    I’ll tell you one day of their clandestine advents:
    A, a black hairy coat, and the foulest of scents,
    A cloud of flies dazzling that ’round them yet mills.

    Shadowed depths; E, the whiteness of steam and of tents,
    Spears of proud glaciers, white kings, umbels’ chills
    I, purples, spat blood, fair lips’ laughter that spills
    Both in wrath and drunk raptures of penitence.

    U, waves, divine tremblings of viridian seas,
    Peace of beast-strewn pastures, peace of the ease
    With which alchemy imprints brows studious and wise;

    O, sublime Horn filled with the most bizarre din,
    Silences crossed by Angels and Worlds kept within,
    — O, the Omega, the violet-hued ray of Her Eyes!

Sep 222013
 

This one goes out to my dogg Ruben, who is a lot like me, except French, Sephardic and generally pleasant to be around.

Charles Baudelaire
Spleen

Quand le ciel bas et lourd pèse comme un couvercle
Sur l’esprit gémissant en proie aux longs ennuis,
Et que de l’horizon embrassant tout le cercle
II nous verse un jour noir plus triste que les nuits;

Quand la terre est changée en un cachot humide,
Où l’Espérance, comme une chauve-souris,
S’en va battant les murs de son aile timide
Et se cognant la tête à des plafonds pourris;

Quand la pluie étalant ses immenses traînées
D’une vaste prison imite les barreaux,
Et qu’un peuple muet d’infâmes araignées
Vient tendre ses filets au fond de nos cerveaux,

Des cloches tout à coup sautent avec furie
Et lancent vers le ciel un affreux hurlement,
Ainsi que des esprits errants et sans patrie
Qui se mettent à geindre opiniâtrement.

— Et de longs corbillards, sans tambours ni musique,
Défilent lentement dans mon âme; l’Espoir,
Vaincu, pleure, et l’Angoisse atroce, despotique,
Sur mon crâne incliné plante son drapeau noir.

שארל בודלר
מרה שחורה


כְּשֶׁשַׁחַק כָּבֵד כְּמִכְסֶה סִיר מַכְבִּיד
עַל הָרוּחַ הַגּוֹנַחַת, קָרְבָּן לַשִּׁעֲמוּם הָאָפֵל,
וְהָאֹפֶק הַמַּקִיף אָז עַלֵינוּ מוֹרִיד
יוֹם שָׁחֹר, יוֹם עָצוּב מִכָּל לֵיל;

כְּשֶׁתֵּבֵל מְשֻׁנָּה לְבוֹר לַח וְקָרִיר
אֲשֶׁר כְּעֲטַלֵּף בְּתוֹכוֹ הַתִּקְוָה:
בִּכְנָפַיִם בַּיְשָׁנִיוֹת הִיא חוֹבֶטֶת בַּקִּיר
וְדוֹפֶקֶת אֶת הָראֹש בְּרִקְּבוֹן הַתִּקְרָה.

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם, פּוֹרֵשׂ אֶת שֹׁבְלוֹ הָרָחָב,
מְחַקֶּה אֶת הַשּׂוֹרֶג שֶׁל הַסֹּהַר עַלֵינוּ
וְעַם עַכָּבִישִׁים, אִלֵּם וּמְתֹעָב,
אוֹרֵג אֶת קוּרָיו בְּתוֹךְ עָמְקֵי מֹחֵנוּ.

לְפֶתַע פַּעֲמוֹנִים קוֹפְצִים לְמַעְלָה בְּזַעַם
וְאֶל שַׁחַק שְׁאָגָה נוֹרָאָה מַשְׁלִיכִים
כְּפִי שֶׁרוּחוֹת בְּלִי מוֹלֶדֶת אוֹ עַם
לְיַבֵּב וּלְיַלֵּל בְּעַקְשָׁנוּת מַתְחִילִים.

וְרִכְבֵי קְבוּרָה, בְּלִי זִמְרָה אוֹ תּוּפִּים,
עוֹבְרִים אִטִּיִים בְּנַפְשִׁי; וְתִקְוָה
מוּבֶסֶת בּוֹכָה, וְיֵאוּשׁ הַרּוֹדָן
מַצִּיב דִּגְלוֹ הַשָּׁחֹר בְּמִצְחִי הַמֻּרְכָּן.
י