Oct 262016
 

Ḥayim Naḥman Bialik (1873 – 1934)
Upon My Return

There once more: an old man wasted,
Withered, wrinkled face decaying,
Trembling leaf-like, dry straw’s shadow,
Wand’ring over books, still swaying.

There once more: a woman wasted,
Sewing, stitching every stocking,
Mouth still filled with oaths and curses,
Lips forever moving, mocking.

And as ever, never stirring,
By the stove the housecat’s dozing,
Wrapped in reveries, dreaming notions,
Treaties with the mice proposing.

And as ever, in the darkness
Of the corner, ever wider,
Filled with turgid housefly corpses,
Stretch the weavings of the spider…

You’re the same, old age still aging,
Never novel, change-defying;
I shall come and live among you —
Rot beside you, putrefying!

חיים נחמן ביאליק
בתשובתי


שׁוּב לְפָנַי: זָקֵן בָּלֶה,
פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים,
צֵל קַשׁ יָבֵשׁ, נָד כְּעָלֶה,
נָד וָנָע עַל-גַּבֵּי סְפָרִים.

שׁוּב לְפָנַי: זְקֵנָה בָלָה,
אֹרְגָה, סֹרְגָה פֻזְמְקָאוֹת,
פִּיהָ מָלֵא אָלָה, קְלָלָה,
וּשְׂפָתֶיהָ תָּמִיד נָעוֹת.

וּכְמֵאָז לֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ
חֲתוּל בֵּיתֵנוּ – עוֹדוֹ הֹזֶה
בֵּין כִּירַיִם, וּבַחֲלוֹמוֹ
עִם-עַכְבָּרִים יַעַשׂ חֹזֶה.

וּכְמֵאָז בָּאֹפֶל מְתוּחִים
קוּרֵי אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ
מְלֵאֵי פִּגְרֵי זְבוּבִים נְפוּחִים
שָׁם בַּזָּוִית הַמַּעֲרָבִית…

לֹא שֻׁנֵּיתֶם מִקַּדְמַתְכֶם,
יָשָׁן נוֹשָׁן, אֵין חֲדָשָׁה; –
אבֹא, אַחַי, בְּחֶבְרַתְכֶם!
יַחְדָּו נִרְקַב עַד-נִבְאָשָׁה!
י