Jun 072016
 

T. Carmi (1925 – 1994)
To the Pomegranate

Go! Go away.
Go to other eyes.
I already wrote about you yesterday.

I said green
to your wind-bowing branches
and red red red
to the drops of your fruit.
I summoned light
to your damp dark and stubborn root.

Now you’re no more.
Now you conceal the day from me
and the unrisen moon.

But you should come,
(I wrote about you the day before yesterday
and your young memory
inflames my hands like nettle)
come see this strange pomegranate:
its blood in my soul, in my head, in my hands,
though still planted in place!

ט. כרמי
אל הרימון

 
לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן.
לֵךְ אֶל עֵינַיִם אַחֵרוֹת.
אֲנִי כְּבָר כָּתַבְתִּי עָלֶיךָ אֶתְמוֹל.
 
אָמַרְתִּי יָרֹק
לַעֲנָפֶיךָ הַקַּדִּים בָּרוּחַ
וְאָדֹם אָדֹם אָדֹם
לְאֶגְלֵי פֶּרְיְךָ.
קָרָאתִי אוֹר לְשָׁרְשְׁךָ
הַלַּח וְהָאָפֵל וְהָעִקֵּשׁ.
 
עַכְשָׁו אֵינְךָ.
עַכְשָׁו אַתָּה מַסְתִּיר לִי אֶת הַיּוֹם
וְהַיָּרֵחַ שֶׁעוֹד לֹא עָלָה.
 
בּוֹאִי,
(כָּתַבְתִּי עָלַיִךְ שִׁלְשׁוֹם
וְזִכְרֵךְ הַצָּעִיר
מְלַהֵט אֶת יָדַי כְּסִרְפָּד)
בּוֹאִי וְתִרְאִי אֶת הָרִמּוֹן הַמְשֻׁנָּה:
דָּמוֹ בְּנַפְשִׁי, בְּרֹאשִׁי, בְּיָדַי,
וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁתוּל בִּמְקוֹמוֹ!
י

Jun 062016
 

Yehuda Amiḥai (1924 – 2000)
Stewardess

And a stewardess said to extinguish all smoking materials
without specifying: cigarette, cigar, or pipe.
In my heart I responded: you have beautiful loving materials,
and I didn’t specify either.

And she told me to buckle and fasten myself
to the seat, and I responded:
I want every buckle in my life to be shaped like your mouth.

And she said: do you want coffee now or later,
or not at all. And she swept by
tall as the heavens.

The little scar on her upper arm
bore witness that she’d never have smallpox
and her eyes that she’d never again fall in love:
she belongs to that conservative party
of those who have but one great love in life.

יהודה עמיחי
דיילת


וְדַיֶּלֶת אָמְרָה לְכַבּוֹת כָּל חָמְרֵי הָעִשּׁוּן,
וְלֹא פֵּרְטָה, סִיגָרִיָּה, סִיגָר אוֹ מִקְטֶרֶת.
וְעָנִיתִי לָהּ בְּלִבִּי: יֵשׁ לָךְ חָמְרֵי אַהֲבָה יָפִים,
וְגַם אֲנִי לֹא פֵּרַטְתִּי.

וְאָמְרָה לִי לְהַדֵּק וְלִקְשֹׁר אֶת עַצְמִי
אֶל הַכִּסֵּא, וְעָנִיתִי לָהּ:
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁכָּל הָאַבְזָמִים בְּחַיַּי יִהְיוּ בְּצוּרַת פִּיךְ.

וְאָמְרָה: אַתָּה רוֹצֶה קָפֶה עַכְשָׁו אוֹ אַחַר כָּךְ,
אוֹ בִּכְלָל לֹא. וְעָבְרָה לְיָדִי
גְּבוֹהָה עַד הַשָּׁמַיִם.

הַצַּלֶּקֶת הַקְּטַנָּה בִּמְרוֹם זְרוֹעָהּ
הֵעִידָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּפָּגַע בְּמַחֲלַת הָאֲבַעְבּוּעוֹת
וְעֵינֵיהָ הֵעִידוּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִתְאַהֵב שׁוּב:
הִיא שַׁיֶּכֶת לַמִּפְלָגָה הַשַּׁמְרָנִית
שֶׁל אוֹהֲבֵי אַהֲבָה גְּדוֹלָה אַחַת בְּחַיֵּיהֶם.
י