Mar 032016
 

Pablo Neruda
Soneto XXXIV

Eres hija del mar y prima del orégano,
nadadora, tu cuerpo es de agua pura,
cocinera, tu sangre es tierra viva
y tus costumbres son floridas y terrestres.

Al agua van tus ojos y levantan las olas,
a la tierra tus manos y saltan las semillas,
en agua y tierra tienes propiedades profundas
que en ti se juntan como las leyes de la greda.

Náyade, corta tu cuerpo la turquesa
y luego resurrecto florece en la cocina
de tal modo que asumes cuanto existe

y al fin duermes rodeada por mis brazos que apartan
de la sombra sombría, para que tú descanses,
legumbres, algas, hierbas: la espuma de tus sueños.

פבלו נרודה
סונט ל״ד


אַתְּ בִּתּוֹ שֶׁל הַיָּם וּבַת־דּוֹדָתָהּ שֶׁל אֲזוֹבִית —
שַׂחְיָנִית, גּוּפֵךְ עָשֹוּי מַיִם טְהוֹרִים,
טַבָּחִית, דָּמֵךְ הוּא קַרְקַע חַי
וּדְרָכַיִךְ פִּרְחוֹנִיּוֹת וַעֲתִירוֹת־אֲדָמָה.

יוֹצְאוֹת עֵינַיִךְ אֶל הַמַּיִם וְנִשָּׂאִים הַגַּלִּים,
יָדַיִךְ אֶל הַקַּרְקַע, וְתוּפְחִים הַזְּרָעִים,
אַתְּ בַּעֲלַת נִכְסֵי מַיִם וַאֲדָמָה עֲמֻקִּים
הַמִתְאַחֲדִים בְּתוֹכֵךְ כְּמוֹ נֻסְחַת הָחֵמָר.

נַאיְאַד, אֶת גּוּפֵךְ חוֹתֵךְ הַטּוּרְקִיז
וְאָז יָקוּם לִתְחִיָּה, מְלַבְלֵב בַּמִּטְבַח
לְפִיכָךְ אַתְּ נוֹטֶלֶת עַל עַצְמֵךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר קַיָּם

וּבַסּוֹף תָּנוּמִי מְחֻבֶּקֶת בֵּין זְרוֹעוֹתַי הָהוֹדְפוֹת
אֶת צְלָלֵי הָאֲפֵלָה כְּדֵי שֶׁתּנוּחִי —
יְרָקוֹת, אַצּוֹת, עִשְׂבֵי תִּבּוּל: קֶצֶף חֲלוֹמוֹתַיִךְ.
י

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *