Jan 212016
 

Italic: the female lover.
Plain text: the male lover.
Bold: the Shulamite’s brothers.
Bold Italic: the daughters of Jerusalem.

Song of Songs 8

Would that you were as my brother,
who nursed at my mother’s breasts –
when I met you outside I could kiss you
and no one could scorn me.

I would lead you along and bring you
to the house of my mother, who taught me,
I would give you your fill of spiced wine,
of my pomegranate’s juice.

His left hand lies under my head,
his right arm around me.

I asked you to swear to me,
daughters of Jerusalem —
why should you wake love
or stir it to passion
before it gives voice to desire?

Who is this rising from the desert
resting against her beloved?

Under the apricot tree
I stirred you, awoke you —
there where your mother,
the woman who bore you,
conceived.

Set me as a seal on your heart
like the seal on your arm —
for love has the fury of death,
and envy the severity of Sheol,
its sparks tongues of flame,
a wild inferno —
boundless seas could not quench love
nor rivers drown it,
if a man should offer for love
all the wealth of his house
how quickly they’d laugh him to scorn!

Our little sister still lacks breasts —
what shall we do with her
the day she’s given away?
If she’s been a wall,
we shall grace her with towers of silver,
but if she’s been a door,
then enclose her with timbers of cedar.

I am a wall,
my breasts are my towers —
but in his eyes I seemed
an oasis of peace.

Solomon had a vineyard in Ba’al Hamon,
the vineyard he gave to guards —
every man with his fruit would bring in
one thousand silvers.
My vineyard stands before me;
Solomon, keep your mere thousand,
give two hundred to those guarding the fruit.

You who dwells amidst gardens:
My fellows strive after the sound of your voice —
let it sound only for me.

Fly, my beloved! Once more be a hind,
or the fawn of gazelles,
on the spice-fragrant mountains.

שיר השירים ח
  
מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי
יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי
אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ
גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי
 
אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי
תְּלַמְּדֵנִי
אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח
מֵעֲסִיס רִמֹּנִי
 
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
 
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם
מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ
 
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר
מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ
שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ
שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ
 
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ
כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה
קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה
רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ
שַׁלְהֶבֶתְיָה
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה
וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה
בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ
 
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה
וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ
מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ
בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ
אִם-חוֹמָה הִיא
נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף
וְאִם דֶּלֶת הִיא
נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז
 
אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת
אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו
כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם
 
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן
נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים
אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף
כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי
הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה
וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ
 
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים
חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ
הַשְׁמִיעִנִי
 
בְּרַח דּוֹדִי
וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי
אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים
עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
י