Sep 292015

Italic: the female lover.
Plain text: the male lover.
Bold Italic: the daughters of Jerusalem.

Song of Songs 3

By night in my bed
I sought my soul’s love;
I sought him
and yet did not find him.
I get up and wander the city,
the markets and streets,
seeking the love of my soul;
I sought him,
and yet did not find him.
The guards came upon me,
the city patrol —
“Have you seen my soul’s love?”
As soon as I left them,
I found my soul’s love —
I held him,
not letting him go,
’til he brought me to the house of my mother,
to the chamber of she who had borne me.

I ask you to swear to me,
daughters of Jerusalem,
by the does or gazelles of the field,
that you neither wake love
nor stir it to passion
before it gives voice to desire.

Who is this rising from the desert
like columns of smoke,
more fragrant with frankincense,
perfumed with myrrh,
than all of the trader’s concoctions?

Behold now the bed of King Solomon —
sixty soldiers surround it,
the champions of Israel,
all girded with swords,
all learned in war,
a sword on the hip of each man
to guard against terror by night.

King Solomon built a pavilion
with cedars from Lebanon;
its pillars he carved out of silver,
the carpets he cast from pure gold,
with purple he draped every wall,
tiled the floor with the love
of Jerusalem’s daughters.

Go forth and see,
you daughters of Zion,
King Solomon’s crown
bestowed by his mother
on the day of his wedding,
the day of his heart’s greatest joy.

שיר השירים ג
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר
בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת
אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו
מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר
אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם
עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ
עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי
וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם
בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם
בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר
כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן
מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה
מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל
הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה
שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ
מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל
כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב
מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה
אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ
מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף
רְפִידָתוֹ זָהָב
מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן
תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָ
מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם
צְאֶינָה וּרְאֶינָה
בְּנוֹת צִיּוֹן
בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

Sep 282015

Italic: the female lover.
Plain text: the male lover.

Song of Songs 2

I am the lily of the Sharon,
the rose of the valleys.

Like a rose among thistles and thorns,
so is my love among women.

Like an apricot tree alone in the forest,
so is my love among men.
I lolled away hours in his shade
and his fruit tasted sweet on my tongue.
He led me inside to the winery,
set love as his standard above me.
Make blossoms my bedding,
enfold me with fruit,
for I have grown faint from this love!

His left hand lies under my head,
his right arm around me.

I ask you to swear to me,
daughters of Jerusalem,
by the does or gazelles of the field,
that you neither wake love
nor stir it to passion
before it gives voice to desire.

The voice of my love!
I hear it draw near,
bounding over mountains,
skipping over hills.
My love seems like a hind,
like the fawn of gazelles —
and now here he stands,
just over our wall,
peering through gaps,
peeking through cracks.
My love hears me and says:

On your feet now, my beauty, my love,
and let’s go!
Look — winter is gone,
rains over and done,
buds push through the ground,
pruning time’s come,
the turtledove’s coo fills our earth.
The fig tree’s young fruits yield perfume,
the vine’s nascent grapes breathe their fragrance.
On your feet now, my beauty, my love,
and let’s go!

My dove in the clefts of the cliff,
in the shade of the terrace,
let me see everything you might show me,
grant me the sound of your voice,
for your voice is enticing,
your looks are beguiling.

We’ll chase and catch foxes,
those quick little foxes
that tear through our blossoming vineyards.

My love is all mine, and I am all his —
he grazes in roses.

When the day breathes its last,
shadows fleeing before us,
then turn back, my love,
once more be a hind,
or the fawn of gazelles,
on the stark, jagged mountains.

שיר השירים ב
אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן
שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים
כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת
כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר
כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים
בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי
וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי
הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
סַסַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת
רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים
כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם
בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא
מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים
מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת
דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי
אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ
מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת
מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים
עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי
קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי
כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר
הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ
וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ
קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה
הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ
הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב
וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה
אֶחֱזוּ-לָנוּ שֻׁעָלִים
שֻׁעָלִים קְטַנִּים
מְחַבְּלִים כְּרָמִים
וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ
הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם
וְנָסוּ הַצְּלָלִים
סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי
אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים
עַל הָרֵי בָתֶר

Sep 252015

Italic: the female lover.
Plain text: the male lover.

Song of Songs 1

The Song of Songs, which is Solomon’s.

Let him kiss me with the kiss of his lips!
For your passions are sweeter than wine,
the scent of your oils is lovely,
your name is the flow of fine oil,
and so have the girls all adored you —
take me by the hand and let’s run —
the king took me into his chambers —

“let us rejoice and exult in you,
prove your passions are better than wine” —
they were right to adore you.

I am dark yet I am lovely, daughters of Jerusalem,
like the tents of Qedar,
like Solomon’s tapestries;
but see past the shade of my skin,
the traces of sun.

My brothers were livid at me,
forced me to stand watch in the vineyard —
for my own I had left undefended.

Tell me, O love of my soul,
where do you pasture,
where does your flock rest at noon —
for why should I wander bewildered
through the flocks of your friends?

If you know not the way,
fairest of women,
follow the tracks of the flock
and pasture your goats
by the tents of the shepherds.

To me, love, you seem
like my mare amidst Pharaoh’s bright chariots —
how lovely your cheeks, framed by those hoops,
how lovely your neck ringed with those beads.
Let’s make for you earrings of gold,
with inlays of silver.

As the king takes to his couch,
my nard yields its scent.
My love is a bundle of myrrh
lying all night on my breasts.
My love is a cluster of henna
that blossoms in Ein Gedi’s vineyards.

How stunning you are, love,
how stunning —
your eyes are doves.

How stunning you are, love,
how fair.
Our bed here — how fresh and how verdant!
The beams of our house are these cedars,
the rafters this cypress.

שיר השירים א
שיר השירים אשר לשלמה
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ;
עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה;
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ
נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן
מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם
כְּאָהֳלֵי קֵדָר
כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה
אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת
שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי
שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים
כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי
הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם
שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ
אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ
הַיָּפָה בַּנָּשִׁים
צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן
וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ
עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי
נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים
צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים
תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה-לָּךְ
עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף
עַד-שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ
נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ
צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין
אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי
בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי
הִנָּךְ יָפָה
עֵינַיִךְ יוֹנִים.
הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי
אַף נָעִים
אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה
קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים
רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים.

Sep 232015

Yehuda Amiḥai (1924 – 2000)
I Sat Delighted

Your eyes have withstood great cold
and great heat
like fine glass
and stayed clear.

I sat delighted. Like straps
on a heavy pack
love chafed at the shoulders of my heart.

Your eyes imposed on me
a new life story.

I sat delighted. And from now on
I’ll be just one side of the dictionary,
either what’s said or defined.

Your eyes keep their tally.

יהודה עמיחי
ישבתי באושר

עֵינַיִךְ סָבְלוּ קֹר גָּדוֹל
וְחֹם גָּדוֹל
כִּזְכוּכִית יָפָה
וְנִשְׁאֲרוּ צְלוּלוֹת.

יָשַׁבְתִּי בָּאֹשֶר. כִּרְצוּעוֹת
תַּרְמִיל כָּבֵד
חָתְכָה הָאַהֲבָה בְּכִתְפֵי לִבִּי.

עֵינַיִךְ כָּפוּ עָלַי
תּוֹלְדוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים.

יָשַׁבְתִּי בָּאֹשֶר. וְמֵעַתָּה
אֶהְיֶה רַק צַד אֶחָד בַּמִּלּוֹן,
נֶאֱמָר אוֹ מֻסְבָּר.

עֵינַיִךְ מוֹנוֹת וּמוֹנוֹת.