Jan 282015
 

Federico García Lorca
Madrugada

Pero como el amor
los saeteros
están ciegos.

Sobre la noche verde,
las saetas,
dejan rastros de lirio
caliente.

La quilla de la luna
rompe nubes moradas
y las aljabas
se llenan de rocío.

¡Ay, pero como el amor
los saeteros
están ciegos!

פדריקו גארסיה לורקה
דמדומי שחר


אֲבָל כְּמוֹ הָאַהֲבָה
הַקַּשָּׁתִים
הֵם סוּמִים.

מֵעַל הַלַּיִל הַיָּרֹק
הָחִצִּים
סוֹלְלִים נְתִיבוֹת מִשּׁוֹשַׁנִים
חֲמִימוֹת.

שִׁדְרִית הַלְּבָנָה
מַבְקִיעָה עֲנָנִים סְגֻלִּים
וְאַשְׁפּוֹת הָחִצִּים
מִתְמַלְּאוֹת בְּטַל.

אֲהָהּ, אֲבָל כְּמוֹ הָאַהֲבָה
הַקַּשָּׁתִים
הֵם סוּמִים!
י

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *