Jan 132015
 

Ḥayim Naḥman Bialik (1873 – 1934)
Where Are You

From the place you’re concealed, O soul of my life,
My desires’ shekhina —
Reveal yourself now, and hurry, come quickly
To where I’ve been hiding;
And while redemption still waits for me — fly to redeem me
And master my destiny;
And one day what’s plundered from my youth restore
And put me to death with my spring.
And under your lips may my spark sputter out,
And I’ll draw forth my day ‘twixt your breasts,
Like the last breath at dusk amongst perfumèd flowers
Of a bird of the vineyards.

Where are you?

And yet I knew not who or what you might be —
And trembling’s your name on my lips,
Like fiery embers at night in my bed
You blazed in my heart;
And I wept as I sleepwalked and tore at my pillow
My flesh growing weak at your memory;
And all day amidst the words of my Gemara,
In sunbeams, within the bright form of a cloud,
In the purity of prayer, in immaculate thought,
In the warmth of my reason, the sweep of my sorrows —
My spirit asked nothing save your revelation,
Only you, only you, only you…

חיים נחמן ביאליק
איך


מִמְּקוֹם שֶׁאַתְּ נִסְתֶּרֶת שָׁם, יְחִידַת חַיַּי
וּשְׁכִינַת מַאֲוַיַּי –
הִגָּלִי-נָא וּמַהֲרִי בֹאִי, בֹּאִי
אֱלֵי מַחֲבוֹאִי;
וּבְעוֹד יֵשׁ גְּאֻלָּה לִי – צְאִי וּגְאָלִי
וּמָלְכִי עַל-גּוֹרָלִי;
וְיוֹם אֶחָד גְּזֵלַת נְעוּרַי לִי הָשִׁיבִי
וַהֲמִיתִינִי עִם-אֲבִיבִי.
וְתַחַת שִׂפְתוֹתַיִךְ יִכְבֶּה-נָא נִיצוֹצִי
וּבֵין שָׁדַיִךְ יוֹמִי אוֹצִיא,
כִּגְוַע בַּעֲרֹב הַיּוֹם בֵּין פִּרְחֵי בְשָׂמִים
צִפֹּרֶת כְּרָמִים.

אַיֵּךְ?

וַאֲנִי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מִי וָמָה אַתְּ –
וּשְׁמֵךְ עַל-שְׂפָתַי רָעַד,
וּכְרִצְפַּת אֵשׁ בַּלֵּילוֹת עַל-מִשְׁכָּבִי
בָּעַרְתְּ בִּלְבָבִי;
וָאֵבְךְּ בִּנְדוּדֵי לֵיל, וָאֶשֹּׁךְ כָּרִי
וּלְזִכְרֵךְ כָּלָה בְשָׂרִי;
וְכָל-הַיּוֹם בֵּין אוֹתִיּוֹת הַגְּמָרָא,
בְּקֶרֶן אוֹר, בִּדְמוּת עָב בָּרָה,
בַּזַּכָּה מִתְּפִלּוֹתַי וּבִטְהָר-הִרְהוּרַי,
בִּנְעִים הֶגְיוֹנַי וּבִגְדָל-יִסּוּרַי –
לֹא-בִקְשָׁה נַפְשִׁי כִּי אִם-הִגָּלוֹתֵךְ,
רַק-אוֹתָךְ, אוֹתָךְ, אוֹתָךְ…
י

Transliteration/תעתיק:

Mimkóym she-át nistéres shom, yekhídas kháyai
Ushkhínas ma’aváyai —
Higóli-no u-máhri vó’i, bó’i
Eléi makhvóyi;
Uvóyd yeish ge’ulóh li — tzi u-ge’óli
U-mólkhi al goyróli;
Veyóym ékhod gezéilas ne’úrai li hoshívi
U-hamisíni im avívi.
Ve-tákhat siftoytáyikh yíkhbeh-no nitzóytzi
Uvein shodáyikh yóymi óytzi,
Kigvá ba’aróyv ha-yóym bein pírkhei vesómim
Tzipóyres kerómim.

Áyeikh?

Va’aní lo yodáti mi u-moh at —
Ushméikh al sefósai ró’ad,
Ukhrítzpas eish ba-léiloys al mishkóvi
Bó’art bilvóvi;
Vo-evk bindúdei leil, vo-éshoykh kóri
U-le-zíkhrekh kóloh vesóri;
Ve-khól ha-yóym bein óysyes ha-gemóro
Be-kéren oyr, bidmús ov bóroh,
Ba-zákoh mitfilóysai, u-víthor hirhúrai,
Bín’im hegyóynái u-vígdal yisúrai —
Lo bíkshoh náfshi ki im higalóyseikh,
Rak óysokh, óysokh, óysokh…

Jan 132015
 

Admiel Kosman (1957 – )
I’ll Live Above You, Far, Faraway, in the Realm of the Forms

I’ll live above you, far, faraway, in the realm of the Forms.
And your earth, stretched out underneath me, I won’t see again.
The twin mounts of your breasts I’ll block out with the bridge of my palms
placed over my eyes. I won’t look. I won’t heed. I won’t nourish

my eyes with the world of things seen.
I’ll hover alone, by myself, above you,
far away, in the realm of the Forms.

And your earth,
spread out underneath me,

that same earth
I won’t see again.

אדמיאל קוסמן
אחיה מעלייך, הרחק, בעולם האידיאות

 
אֶחְיֶה מֵעָלַיִךְ, הַרְחֵק, בְּעוֹלָם הָאִידֵיאוֹת.
וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּךְ, הַמְּתוּחָה מִתַּחְתַּי, לֹא אֶרְאֶה עוֹד.
אֶת שְׁנֵי הַרְרֵי הַשָּׁדַיִם שֶׁלָּךְ אֶחֱסֹם בְּגִשְׁרֵי הַכַּפּוֹת
שֶׁאֶתֵּן עַל עֵינַי. לֹא אַבִּיט. לֹא אֶרְאֶה. לֹא אָזוּן
 
אֶת עֵינַי בִּגְלִילֵי הַמַּרְאוֹת.
אֲרַחֵף לְבַדִּי לְבַדִּי, מֵעָלַיִךְ,
הַרְחֵק, בְּעוֹלָם הָאִידֵיאוֹת.
 
וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּךְ,
הַפְּרוּשָׂה מִתּחְתַּי,
 
אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת
לֹא אֶרְאֶה עוֹד.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Eḥyéh meiʕaláyikh, harḥéiq, ba-ʕolám ha-‘idéi’ot.
Ve-‘ét ha-‘áretz shelákh, hamtuḥáh mi-taḥtái, lo ‘er’éh ʕod.
‘Et shnéi hareréi ha-shadáyim shelákh ‘eḥesóm be-gishréi ha-kapót
she-‘etéin ʕal ʕeinái. Lo ‘abít. Lo ‘er’éh. Lo ‘azún

‘et ʕeinái bigliléi ha-mar’ót.
‘Araḥéif levadí levadí, meiʕaláyikh,
harḥéiq, ba-ʕolám ha-‘idéi’ot.

Ve-‘ét ha-‘áretz shelákh.
haprusáh mi-taḥtái,

‘et ha-‘áretz ha-zot
lo ‘er’éh ʕod.