May 062014

Zelda (1914 – 1984)
Would That

Would that my senses were as wildflowers
open at all times
to the winds, the wide expanses,
would that my thoughts
my clothing and my dwelling
were as sunsets — blazing splendor,
would that I were music —
all of me
from ankle to crown —

you would be bliss
you’d be an ocean
with endless gardens for shores.
You would cloak my sadness in the silk
within your heart
it shades as many as the stars.
Because my life —
both the affront of weariness and sickness,
because my life —
and the senselessness of dust,
you are no bliss —
you are no ocean
with endless gardens for shores.

Because I wore
out of abandon and of shame
the veil of an old black woman,
a mask of no-more-hope —
you didn’t know me
when we met within the forest,
on the festival of lights of solitude.

לו היו

לוּ הָיוּ חוּשַי כְּפִרְחֵי בָּר
פְּתוּחִים תָּמִיד
לָרוּחוֹת, לַמֶּרְחָב,
לוּ הָיוּ הֲגִיגַי
שַׂלְמָתִי וּבֵית-מְגוּרַי,
כִּשְׁקִיעוֹת הַשֶׁמֶשׁ — הָדָר לוֹהֵב,
לוּ הָיִיתִי מוּסִיקָה —
מִקַּרְסֹל עַד קָדְקֹד —

הָיִיתָ אשֶׁר
הָיִיתָ אוֹקְיָנוֹס
שֶׁחוֹפָיו גַּנֵּי-עַד.
הָיִיתָ עוֹטֵף עַצְבוּתִי בַּמֶּשִׁי
אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ
.זֶה שֶׁגּוֹנָיו רַבִּים כַּכּוֹכָבִים
מִפְּנֵי שֶׁחַיַּי —
,גַּם עֶלְבּוֹן הַלֵּאוּת וְהַחֹלִי
מִפְּנֵי שֶׁחַיַּי —
,גַּם אִי-הֲבָנָה שֶׁל עָפָר
-אֵינְךָ אשֶׁר
אֵינְךָ אוֹקְיָנוֹס
שֶׁחוֹפָיו גַּנֵּי-עַד.

מִפְּנֵי שֶׁלָּבַשְׁתִּי
מִתּוֹךְ הוֹלְלוּת וּמִתּוֹךְ בּוּשָה
,מַסְוֶה שֶׁל כּוּשִׁית זְקֵנָה
מַסֵּכָה שֶׁל אֵין-תִּקְוָה-עוֹד —
לֹא הִכַּרְתַּנִי
כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בַּיַּעַר,
בְּחַג אוֹרוֹת הַבְּדִידוּת.


 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>



Are you a Russian spam robot? Prove it: *