Apr 252014
 

You know how Common’s “I Used to Love H.E.R.” is purportedly about a woman, but reveals itself (explicitly, eventually, for those very slow on the uptake) to actually be about hip-hop itself? This too is a poem along those lines. (That’s Soul and Gone: coming with that old-school shit to…that older-school shit.)

Rather than a genre, however, the sonnet below, by Mr. Ferrarese of Padua, is dedicated to a poet whose name I, quite frankly, cannot fully make out:

Do you see the manuscript quality I suffer for you people? Anyway, judging from the poem, his father’s name must be Yishai, and I think his is Avraham ha-Kohen…something. Zante? He must have been pretty swell, whoever he was.

Mordechai Ferrarese (early 18th century)
A Most Gorgeous Maiden

A most gorgeous maiden whose bounty of grace
Was rained down upon her from thundering skies
Arouses with brilliance, the light of her face,
Desire in all hearts, with one look from her eyes.

If her raiment’s splendor she would but embrace
She’d take golden embroid’ry and furs as her guise,
Each necklace and bracelet and ring in its place,
The glow of her fire would twofold arise.

The glory of kings too will yet raise its crown
On monarchy’s throne at the city’s top height
With amethyst, diamond and agate and sapphire.

With their rhymes, up on high have risen and shone
The poems of Yishai’s son, so filled with delight;
To the heavens their horn has raised e’er higher.1

מרדכי פיראריסי
עלמה יפהפיה

 
עַלְמָה יְפֵהפִיָּה אֲשֶׁר עָלֶיהָ
חֵן חֵן תְּשֻׁאוֹת יִרְעֲפוּ שָׁמָיִם
תָּעִיר בְּזִיו יָפְיָהּ בְּאוֹר פָּנֶיהָ
חֶמְדַּת לְבָבוֹת עִם רְאוֹת עֵינָיִם.
 
אַךְ אִם תְּכַהֵן גַּם פְּאֵר כֵּלֶיהָ
תַּעְדֶּה מְעִיל רִקְמַת זְהַב פַּרְוָיִם
נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וְקִשּׁוּרֶיהָ
יִגַּהּ שְׁבִיב אִשָּׁהּ צְבִי כִפְלָיִם.
 
גַּם הוֹד מְלָכִים עוֹד יְרוֹמֵם כֶּתֶר
עַל כֵּס מְלוּכָה עַל מְרֹמֵי קָרֶת
בֵּין יַהֲלֹם סַפִּיר שְׁבוֹ אַחְלָמָה.
 
כֵּן בַּחֲרוּזִים נִשְׂאוּ עַל־יֶתֶר
שִׁירֵי בְנוֹ יִשַׁי בְּרֹב תִּפְאָרֶת
קַרְנָם בְּכָבוֹד עַד־שְׁחָקִים רָמָה.
י

Transliteration/תעתיק:

ʕalmáh yefeifíyah ‘ashér ʕaléha
Ḥein ḥein teshu’ót yirʕafú shamáyim
Taʕír be-zív yofyáh be-‘ór panéha
Ḥemdát levavót ʕim re’ót ʕeináyim.

‘Akh ‘im tekhahéin gam pe’éir keiléha
Taʕdéh meʕíl riqmát zeháv parváyim
Nizmáh ve-ḥelyatáh ve-qishuréha
Yigáh shevív ‘isháh tzeví khifláyim.

Gam hod melakhím ʕod yeroméim kéter
ʕal keis melukháh ʕal meroméi qáret
Bein yahalóm sapír shevó ‘aḥlámah.

Kein ba-ḥaruzím nis’ú ʕal yéter
Shiréi venó Yishái be-róv tif’áret
Qarnám be-khavód ʕad sheḥaqím rámah.

  1. To those who haven’t flipped through their Gideon’s Bible, “to have one’s horn raised” is an ancient Hebrew expression of pride, appearing in Chana’s prayer of thanks in 1 Samuel – “my horn has been raised by God.”
Apr 252014
 

I actually already translated this into English, but I’ve had Yiddish on the mind lately for reasons, and I thought, why not loyshn koydesh? There seems to be some perverse justice in that.

א. לעיעלעס (1889 – 1966)
אלוהי ישראל

 
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשִׁיר.
רָאִיתִי אֶת הַקָּפֶּלָה הַסִּיסְטִינִית,
אֶת קָתֶדְרָלַת קֶלְן, וְגַם אֶת נוֹטְרְדָאם דֶּה פָּרִיז.
תִּמְצָא שָׁם הָעַיִן עַל מָה לְהִתְעַנֵּג, מָקוֹם עַלִיז.
 
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא קַמְצָן.
אֶת הַמּוּזֵאוֹן שֶׁלוֹ הוּא לֹא יְמַלֵּא בִּפְסַלִים,
בְּצִיוּרִים, מִזְבְּחוֹת, וְכִסְאוֹת מְלָכִים,
אַדָּרוֹת אַרְגָּמָן, כְּתָרים תְּלַת־שִׁכְבָתִיִּים,
בְּשׁוּם אַרְמוֹנוֹת לֹא יִשְׁכֹּן אֱלֹהִים.
מְעַטִים דַּיָּרָיו שֶׁל מוּזֵאוֹן הַיְּהוּדִים.
 
חֲנֻכִּיָּה, וּפָרֹכֶת, וּמְגִילָה,
מִגְדַּל בְּשַׂמִים, יָד לִקְרִיאָה, שָׂקִית תְּפִילִין,
מְנוֹרָה, כֶּתֶר תּוֹרָה, מַכְשִׁירֵי בְּרִית מִילָה,
וּכְתַב־יָד עָתִּיק, כֹּה עָתִּיק, עַתִּיק־יוֹמִין.
עוֹד כְּתַב־יָד, וְעוֹד כְּתַב־יָד,
עֲטוּפִים, שְׁזוּרִים, קְשׁוּרִים בַּעֲבוֹתוֹת,
אוֹתִיוֹת בְּאוֹתִיוֹת מְאֹהָבוֹת.
 
מַהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?
מַהִי דְּרִישַׁתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ אֲמִתִּי.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ קַפְּדָנִי.
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא דּוֹרֵשׁ קַמְצָנִי.
חַפְּשׂוּ לְבַד, לִמְדוּ לְבַד, עִמְדוּ לְבַד —
לְמַעַן כְּבוֹדְכֶם וּכְבוֹדִי.
 
פַּעַם לָקַט לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם אַפְרוּרִי,
וּבְמוֹרַד־הָר, לְתוֹךְ גַּיְא תְּהוֹמִי,
הִשְׁלִיךְ שְׁנֵי חָפְנֵי אוֹתִיוֹת,
וְהִתְפַּזְּרוּ לָהֶן לְכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל.
בְּדִבּוּר נִצְנְצוּ, בְּמֵימְרוֹת לַהֲטוּ,
וּמֵאָז וְהָלְאָה —
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים חִפְּשׂוּן,
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים צְבָרוּן,
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים דְּרָשׁוּן,
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכָּל, לֹא מָצְאוּ שׁוּם פִּתְרוֹנוֹת
לָאוֹתִיוֹת, לַדִּבּוּרִים, וְלַמֵּימְרוֹת.
 
עוֹד כְּתַב־יָד, וְעוֹד כְּתַב־יָד,
עֲטוּפִים, שְׁזוּרִים, קְשׁוּרִים בַּעֲבוֹתוֹת,
אוֹתִיוֹת בְּאוֹתִיוֹת מְאֹהָבוֹת.
י

א. לעיעלעס
דער גאָט פון ישֹראל

 
דער גאָט פון ישֹראל איז נישט רײַך.
כ׳האָב געזען די סיסטינער קאַפּליצע,
די נאָטר-דאַם, דעם דאָם פון קעלן.
ס׳איז דאָ דאָס אױג צו לאָבן, צו געפלען.
 
דער גאָט פון ישראל איז קאַרג.
ער װיל נישט אָנפילן זײַן מוזײ מיט סטאַטוען,
מיט געמעלן, אַלטאַרן, טראָג-שטולן,
פּורפּורנע קלײדער, דרײַ-גאָרנדיקע קרױנען,
ער װיל אין קײן פאַלײען נישט װױנען.
דער ײִדישער מוזײ האָט װינציק פּאַרשױנען.
 
אַ חנוכּה-לעמפּל, אַ פּרוכת, אַ מגילה,
אַ בשֹמים-ביקסל, אַ תּפילין-זעקל, אַ יד,
אַ מנורה, כּתר-תּורה, מכשירים פאַר מילה,
און אַ פאַרצײַטיקער, פאַר-פאַרצײַטיקער כּתב-יד.
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט,
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
 
װאָס װיל דער גאָט פון ישֹראל?
וואָס מאָנט דער גאָט פון ישֹראל?
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ גערעכטער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ שטרענגער מאָנער.
דער גאָט פון ישֹראל איז אַ קאַרגער מאָנער:
זוך אַלײן, פאָרש אַלײן, לײַד אַלײן –
פאַר דײַן און פאַר מײַן אײגענעם האָנער.
 
האָט ער גענומען אין אַ גרױ-גרױען אַמאָל,
און פון אַ באַרג-אַראָפּ אין אַ טאָל,
געװאָרפן צװײ הױפנס אותיות,
זײ צעשאָטן איבער די וועגן פון דער ערד.
זײ האָבן געפינקלט מיט רײד, מיט מימראָס געפלעמלט,
און פון דעמאָלט –
שױן טױזנטער יאָרן װי מען זוכט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען קלײַבט זײ,
שױן טױזנטער יאָרן װי מען טײַטשט זײ,
און נאָך אַלץ נישטאָ קײן באַשײד,
פאַר די אותיות, פאַר די מימראָס, פאַר די רײד.
 
נאָך אַ מאַנוסקריפּט און נאָך אַ מאַנוסקריפּט,
געװיקלט, געבונדן, פאַרקניפּט –
אותיות אין אותיות פאַרליבט.
י