Apr 182014
 

Moshe ben Yoav (after 1506 – after 1569)
Fawns and Does Have Made Me Ill

The company of fawns and does has made me ill;
Their touch to me is like the touch of vermin.
I’m sick of life, no longer shall I turn in
To girls the pleasure of my wealth and earthly will.

They cheat my soul when taking all their fill;
They seem like dogs whose tongues loll out in yearning.
To me they’re Satan, breaching walls and burning,
And so this tune, like pilgrims’ Psalms, I gladly trill.

To you who dwell on earth, it’s time that you grew wise:
And so regard all graceful maids as vile:
To sit with them is sitting with a tiger.

Each doe shall sit alone, without her loves she cries,
Ended, stricken, weak, and shocked, consumed by bile.
The crows and eagles know the way to prize her.

משה בן־יואב
אמאס אני עפרות

 
אֶמְאַס אֲנִי עָפְרוֹת וְחֶבְרַת יַעֲלוֹת־
הַחֵן וּמַגָּעָם כְּמַגַּע שָׁרֶץ
קַצְתִּי בְחַיַּי, אֶל־בְּנוֹת הָאָרֶץ
עוֹד תֵּת מְשׂוֹשׂ הוֹנִי וְאוֹנִי נַחֲלוֹת.
 
כִּי אַחֲרֵי קַחְתָּן בְּנַפְשִׁי מוֹעֲלוֹת
גַּם כִּדְמוּת כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ חוֹרֵץ
הֵמָּה לְשָׂטָן לִי וְלִפְרֹץ פָּרֶץ
עַל־כֵּן זְמִיר אָשִׁיר כְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת.
 
אֶל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל: הֲכִי נִתְחַכְּמָה
עַל־כֵּן בְּתוּלוֹת חֵן רְאוּ נִגְעָלָה
שֶׁבֶת בְּחֶבְרָתָן כְּחֶבְרַת שָׁחַל.
 
כָּל־יַעֲלָה תֵשֵׁב בְּאֵין דּוֹד שׁוֹמֲמָה
סָפָה וְרָפָה עֻלְּפָה נִבְהָלָה
גַּם יִקְּרוּהָ נֶשֶׁר וְעוֹרְבֵי נָחַל.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Em’ás ‘aní ʕafrót ve-ḥevrát yaʕalót
ha-ḥéin u-magaʕám ke-mágaʕ sháretz
Kátzti ve-ḥayái, ‘el benót ha-‘áretz
ʕod teit mesós honí ve-‘oní naḥalót.

Ki ‘aḥaréi qaḥtán be-nafshí moʕalót
Gam ki-demút kélev leshonó ḥoréitz
Héimah le-satán li ve-lifrótz páretz
ʕal-kéin zemír ‘ashír ke-shír ha-maʕalót.

‘El yoshvéi teivéil: hakhí nitḥakmáh
ʕal kein betulót ḥein re’ú nigʕaláh
Shévet be-ḥevratán ke-ḥevrát sháḥal.

Kol yaʕaláh teishéiv be-‘éin dud shomamáh
Safáh rafáh ʕulfáh nivhaláh
Gam yiqrúha nésher ve-ʕorvéi náḥal.

  6 Responses to “Moshe ben Yoav, “Em’as Ani `Afrot””

  1. Ah, dearest Moshe,

    (can’t get enough of the fact that the dated biographical information, in the Encyclopedia Judaica and such, always goes back to Schirmann’s original assertion that he was still alive after 1530. You don’t say).

    For the benefit of the poetry-reading public, I’ll note that this lovely sonnet has already been translated once, by Prof. Raymond P. Scheindlin, in his “Four Hebrew Sonnets from Italy”, Prooftexts, Vol. 11, No. 3 (Sep. 1991), pp. 229. Here’s his rendition:

    Enough of girls! I’d rather live alone
    Than touch those reptiles, though they may be fair;
    I’m sick and tired of wasting on the air
    My strength and every penny that I own.

    For once they’re mine they think my soul’s their own;
    Like dogs they snarl and scrabble for my wares,
    Bedevil me and ruin my affairs,
    And so to all the world I now intone

    This my advice: Let’s finally get wise,
    See women as they are – a loathsome lot!
    Better to take a lion for your mate.

    Let those gazelles live long and loveless lives,
    Become old maids – languish, droop and rot,
    To feed the ravens and the crows their fate.

  2. Look, man, I only have access to the information I have access to. I don’t even have direct access to a university library anymore (not that that would help with most of these Italians anyway), and I promise you, public libraries in America don’t stock exhaustive biographies of Renaissance Italian Hebrew poets. I know you’re researching this stuff, so if you want to update me on birthdays, please feel free. We can bake Moshe a cake together. That too is a public service (I like my version more than Scheindlin’s, but I pretty much always do, that must be about a quarter of the reason this blog exists).

  3. שלום שוב, בעברית,

    אני מתנצל אם זה נשמע שאני מאשים אותך או משהו. גם גישה לספריה אקדמית לא תסייע נורא בזה. אני מלין (למעשה, מילל בפומבי) שפשוט לא חקרו אותם מספיק, ממש לא. גם חומר ארכיוני אין עליהם הרבה.
    כיון שאני ישבתי אתו כמה שעות, יש לי מועמד למשה בן יואב שכנראה נולד אחרי 1506 (קצת סיפור שם), והיה בחיים אחרי שנת 1569. שירמן קבע את התאריך העליון , כי הוא כותב קינה על יוסף צרפתי שמת בוודאות בשנת 1527, וכנראה יש לו שיר שמתייחס למאורעות בפירנצה ב-1530.
    בכל אופן, אני קורא את התרגומים לשם הנאה של פרשנות. שיינדלין עשה לא מעט נפשות בכך שהוא תרגם מהקורפוס של השירה העברית הקדומה.

  4. אל תדאג אחי, למען האמת זה לא כל כך קל להעליב אותי. לגבי מצבם האומלל של לימודי השירה האיטלקית, תאמין לי, אני אתך. פשוט חסר לי הכוח לנסוע לאוקספורד כדי לפענח דיוואנים בלתי-קריאים (ככה רצו ממני הפרופסורים שלי) או להשקיע בגילוי ימי הולדת. או לסבול את הפוליטיקה של האקדמיה, אבל זה כבר סיפור אחר. אני פשוט אסתטיקן, מה אני אגיד לך?

    בכל אופן, אעדכן את התאריכים שהואלת לברר. אני תמיד מוכן לקבל תיקונים, כל עוד אנשים מוסרים אותם בדרך ארץ. אם תראה טעות או הזדמנות לברר דבר מה, בבקשה, שלא תהסס. אם אתה רואה צורך לתיקון או סתם רוצה להתפלפל אתי, אז עברית בסדר, אבל אם אתה רוצה להרחיב במשהו קשור לחיי המשוררים או לשירה עצמה או להקשר ההיסטורי שלה, אני מבקש שתגיב באנגלית, לטובת כולם. כפי שאמרת, אין הרבה חומר עבור המעוניינים בנושא, אז הכל מועיל.

    את שיינדלין אני מאוד מעריץ על כך שהוא האיר את כל השירה הזאת שכל כך אהובה עלינו, ואומנם התכתבתי אתו בקשר לנושא המדובר (כלומר, החוסר של חומר על שירה איטלקית). אני פשוט נוטה לא לאהוב אותו בתור מתרגם. על טעם וריח וכו

  5. Okay,

    This is (still) just a speculation I have, which I’ll explain very briefly. In his “Letters from the Rieti Family” (ben Yoav is of the rich Rieti banking family) Y. Buksenboim notes that a certain Yoav (Dattilo) of the Rieti clan was married in 1506. He had two sons – Moshe and Yehiel. They both were apparently still alive in 1569, living in Sienna after the expulsion of Jews from Bologna.
    Some things work with this identification, while others don’t (eventually, Gott willing, I’ll sit down and write my thesis elaborating on this). I would choose the diplomatic solution of noting he was active during the first half of the 16th century (the only certain date being the death of his fellow poet, Giuseppe Gallo).

    What diwanim were your professors so eager for you to study? I’m intrigued. Nowdays, one doesn’t need to go all the way to Oxford – there’s always Jerusalem for microfilms (other collections already began digitizing their manuscripts, but the people over at Bodley would probably do it when hell freezes).

  6. Well, that’s good enough for me. Again, thank you for sharing. Every bit of information makes this site a resource for things beyond just the poems themselves, for people who don’t have access to the source material.

    As far as my professors, we weren’t at the point of discussing individual diwanim yet, that was just the direction things were pointing. I was interested in the Italians, it’s an empty field, my professors were very enthusiastic about my prospects within it, and if you go into it, I don’t need to tell you – we’re not even at the point of assembling critical editions yet, it’s still deciphering manuscripts. Between that and some very nasty developments in my old department, I just got soured on the idea of grad school. I know that it’s work that desperately needs to be done, ואם אין אני לי מי לי, but…it’s just not really what I want to do. Hopefully, given how thoroughly glutted the field is for the study of Hebrew culture in al-Andalus, more people will start migrating towards the Italians.

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *