Oct 162013
 

Toujours sonnets ici. Dédié à la nymphe la plus fascinante.

Arthur Rimbaud
Voyelles

A noir, E blanc, I rouge, U vert, O bleu: voyelles,
Je dirai quelque jour vos naissances latentes:
A, noir corset velu des mouches éclatantes
Qui bombinent autour des puanteurs cruelles,

Golfes d’ombre; E, candeurs des vapeurs et des tentes,
Lances des glaciers fiers, rois blancs, frissons d’ombelles;
I, pourpres, sang craché, rire des lèvres belles
Dans la colère ou les ivresses pénitentes;

U, cycles, vibrements divins des mers virides,
Paix des pâtis semés d’animaux, paix des rides
Que l’alchimie imprime aux grands fronts studieux;

O, suprême Clairon plein des strideurs étranges,
Silences traversés des Mondes et des Anges:
— O l’Oméga, rayon violet de Ses Yeux!1

ארתור רמבו
תנועות


אַה שְׁחֹר, אֵי לָבָן, אִי אָדֹם, אוּ יָרֹק, אוֹ כָּחֹל: תְּנוּעוֹת,
עַל לֵידוֹתֵיהֶן הַגְּלוּמוֹת אֲסַפֵּר בְּאַחַד הַיָּמִים:
אַה, מַעֲטֶה כֹּה שָׁחֹר וְשָׂעִיר שֶׁל זְבוּבִים זוֹהֲרִים
שֶׁמְּזַמְזְמִים בְּרִחוּפָם מִסָּבִיב הַמְּרֻשָּעוֹת שֶׁבָּרֵיחוֹת,

תְּהוֹמוֹת מְלֵאוֹת צְלָלִים; אֵי, הַלֹּבֶן שֶׁל אֵדִים וְאֹהָלִים,
כִּידוֹנֵי הַקַּרְחוֹנִים הַיְּהִירִים, וְהַמְּלָכִים הַלְּבָנִים, וְסוֹכֵכִים עוֹטֵי צִנּוֹת;
אִי, כָּל הַסְּגֻלִּים, אוֹ הַדָּם הַמְּרֻקָּק, צְחוֹק שְׂפָתַיִם כֹּה יָפוֹת
בְּחָרוֹן אוֹ שִׁכְרוֹנוֹת שֶׁחַרֲטוֹת רַק מַבִּיעִים;

אוּ, הוּא הַגַּלִים, הָרְטָטִים הָאֱלֹהִיִים שֶׁל יָמֵי הַוִּירִידִיאָן,
שְׁלוֹם שְׂדוֹת הַמִרְעֶה הַזְּרוּעִים בִּבְהֵמוֹת, שְׁלוֹם קְמָטַיו שֶׁל הַלַּמְדָן
הַמֻּטְבָּעִים בִּמְצָחִים הָרְחָבִים וּמַתְּמִידִים עַל־יְדֵי הָאַלְכִימְיָה;

אוֹ, הוֹ הַנִּשְׂגָּב, הֲחֲצוֹצְרָה הַמְּלֵאַת כָּל הַקּוֹלוֹת הַמּוּזָרִים,
וְהַשְׁתִיקוֹת הַנֶּחֱצוֹת עַל־יְדֵי הָעוֹלָמוֹת וּמַלְאָכִים:
— אוֹ, הִנֵּה אוֹמֶגָה, הַקֶּרֶן שֶׁל אַרְגָּמָן בְּתוֹךְ עֵינֵיהָ!
י

  1. A black, E white, I red, U green, O blue: vowels,
    I’ll tell you one day of their clandestine advents:
    A, a black hairy coat, and the foulest of scents,
    A cloud of flies dazzling that ’round them yet mills.

    Shadowed depths; E, the whiteness of steam and of tents,
    Spears of proud glaciers, white kings, umbels’ chills
    I, purples, spat blood, fair lips’ laughter that spills
    Both in wrath and drunk raptures of penitence.

    U, waves, divine tremblings of viridian seas,
    Peace of beast-strewn pastures, peace of the ease
    With which alchemy imprints brows studious and wise;

    O, sublime Horn filled with the most bizarre din,
    Silences crossed by Angels and Worlds kept within,
    — O, the Omega, the violet-hued ray of Her Eyes!

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *