Oct 142013
 

Pablo Neruda
Niña Morena y Ágil

Niña morena y ágil, el sol que hace las frutas,
el que cuaja los trigos, el que tuerce las algas,
hizo tu cuerpo alegre, tus luminosos ojos
y tu boca que tiene la sonrisa del agua.

Un sol negro y ansioso se te arrolla en las hebras
de la negra melena, cuando estiras los brazos.
Tú juegas con el sol como con un estero
y él te deja en los ojos dos oscuros remansos.

Niña morena y ágil, nada hacia ti me acerca.
Todo de ti me aleja, como del mediodía.
Eres la delirante juventud de la abeja,
la embriaguez de la ola, la fuerza de la espiga.

Mi corazón sombrío te busca, sin embargo,
y amo tu cuerpo alegre, tu voz suelta y delgada.
Mariposa morena dulce y definitiva
como el trigal y el sol, la amapola y el agua.1

פבלו נרודה
עלמה שחרחורת וזריזה


עַלְמָה שְׁחַרְחֹרֶת וּזְרִיזָה, הַשֶּׁמֶשׁ הַיוֹצֶרֶת אֶת הַפֵּרוֹת,
הַמְּעַבָּה אֶת הַדְּגָנִים, הַמְּפַתֶּלֶת אֶת הָאַצוֹת,
יָצְרָה אֶת גּוּפֵךְ הַשָּׂמֵחַ, אֶת עֵינַיִךְ הַזּוֹהָרוֹת
וְאֶת פִּיךְ שֶׁחִיוּכוֹ שֶׁל הַמַּיִם.

שֶׁמֶשׁ שְׁחֹרָה וּלְהוּטָה נִקְלַעַת בֵּין שַׂעֲרוֹת
רַעֲמָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה, כְּשֶׁאַתְּ מוֹתַחַת אֶת הַיָּדַיִם.
אַתְּ מְשַׂחֶקֶת עִם הַשֶּׁמֶשׁ כְּפִי שֶׁמְשַׂחֲקִים עִם שֶׁפֶךְ
וְהִיא מַשְׁאִירָה בְּעֵינַיִךְ שְׁנֵי נָווֹת אֲפֵלִים.

עַלְמָה שְׁחַרְחֹרֶת וּזְרִיזָה, אֵלַי שׁוּם דָּבָר לֹא מְקַרְבֵךְ.
הַכָּל מִמֶּנִי מַרְחִיקֵךְ, כְּאִלּוּ מִן הַצָּהֳרַיִם.
אַתְּ הַנְּעוּרֵיהָ הַמְּטֹרָפִים שֶׁל הַדְּבוֹרָה,
שִׁכְרוּתוֹ שֶׁל הַגַּל, אוֹנָהּ שֶׁל הַשִּׁבֹּלֶת.

אַחֲרַיִךְ לִיבִּי הַנּוּגֶה מְחַפֵּשׂ, אַף־עַל־פִּי־כֵן,
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת גּוּפֵךְ הַשָּׂמֵחַ, אֶת קוֹלֵךְ הָרָפוּי וְרָזֶה.
פַּרְפָּרִית שְׁחַרְחֹרֶת מְתוּקָה וּשְׁלֵמָה
כְּמוֹ הַקָּמָה וְהַשֶּׁמֶשׁ, הַפֶּרֶג וְהַמַּיִם.
י

  1. Girl swarthy and lissome, the sun that creates the ripe fruits,
    that fattens the grains, that coils the seaweed,
    created your form full of joy, your luminous eyes
    and your mouth with the smile of the water.

    A sun black and eager is braided amongst the strands
    of the black of your mane, when you stretch out your arms.
    You play with the sun as if it were a stream
    and it leaves in your eyes two gloomy oases.

    Girl swarthy and lissome, nothing draws me towards you.
    Everything pulls me away, as if from the noon.
    You’re the delirious youth of the bee,
    the inebriation of the wave, the strength of the wheatstalk.

    Somber my heart searches after you, regardless,
    and I love your form full of joy, your voice slack and slender.
    Butterfly swarthy sweet and complete
    like the wheatfield and the sun, the poppy and the water.

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *