Sep 162013
 

William Shakespeare
Sonnet 109

O never say that I was false of heart,
Though absence seemed my flame to qualify.
As easy might I from myself depart
As from my soul, which in thy breast doth lie.
That is my home of love; if I have ranged,
Like him that travels I return again,
Just to the time, not with the time exchanged,
So that myself bring water for my stain.
Never believe, though in my nature reigned
All frailties that besiege all kinds of blood,
That it could so preposterously be stained
To leave for nothing all thy sum of good.

For nothing this wide universe I call,
Save thou, my rose; in it thou art my all.

ויליאם שייקספיר
סונט ק”ט


הוֹ, אַל־תּאֹמַר שֶׁלְּבָבִי כִּזֵּב,
לַמְרוֹת שֶׁהֵעָדְרוּת אִשִּׁי מִתְּנָה.
יֵקַל כְּצֵאת מֵעֶצֶם וּמִלֵּב
עֲזֹב נַפְשִׁי, שֶׁתּוֹךְ חֵיקְךָ נָחָה:
כִּי זֶה מְעוֹן הָאַהֲבָה, וְאִם
תָּעִיתִי, אַחֲזוֹר לְשָׁם כְּנָד,
בִּידֵי־זְמַן לֹא שׁוֹנֶה, בַּזְּמַן מַתְּאִים,
וּמַיִם לְכִתְמִי אֶשָׁא לְבַד.
אַל־תַּאֲמִין, לַמְרוֹת טִיבִי, נִשְׁלָט
בְּכָל חֻלְשׁוֹת צָרוֹת עַל דָּם, כָּל מוּם,
שֶׁהוּא מֻכְתָּם בְּאֹפֶן כֹּה מֻבְלָט
לִנְטוֹשׁ סְכוּם טוּבְךָ לְרִיק וְכְּלוּם.

לִיקוּם רָחָב זֶה הֶבֶל כָּךְ אֶקְרָא,
פְּרַט לְךָ, כֻּלִּי, הוֹ שׁוֹשָׁנָה.
י

Transliteration/תעתיק:

Ho, ‘al tomár she-levaví kizéiv,
Lamrót she-heiʕadrút ‘ishí mitnáh.
Yeiqál ke-tzéit mei-ʕétzem u-mi-léiv
ʕazóv nafshí, she-tókh ḥeiqkhá naḥáh:
Ki zeh meʕón ha-‘ahaváh, ve-‘ím
Taʕíti, ‘aḥazór le-shám ke-nád,
Bidéi zman lo shonéh, bazmán mat’ím,
U-máyim le-khitmí ‘esá levád.
‘Al ta’amín, lamrót tiví, nishlát
Be-khól ḥulshót tzarót ʕal dam, kol mum,
She-hú mukhtám be-‘ófen koh muvlát
Lintósh sekhúm tuvkhá le-ríq ve-klúm.

Likúm raḥáv zeh hével kakh ‘eqrá,
Perát lekhá, kulí, ho shoshanáh.

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *