Sep 282013
 

Likes: love poems about/including the sea (cf. Pablo Neruda fixation). Dislikes: comprehensibility, readership.

نزار قباني
في أيام الصيف

في أيام الصيف ..
أتمدد على رمال الشاطئ
وأمارس هواية التفكير بكِ ..
لو أنني أقول للبحر .. ما أشعر به نحوكِ
لترك شواطئه ..
وأصدافه ..
وأسماكه ..
وتبعني …
י

ניזאר קבאני
בימי הקיץ


בִּימֵי הַקַּיִץ…
אֲנִי מִשְׂתָּרֵעַ עַל חוֹל הַחוֹף
וּמִתְפַּנֵּק בְּתַּחְבִּיבִי, לַחְשׁוֹב עָלַיִךְ…
לוּ גִלִּיתִּי לַיָּם…אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ אֵלַיִךְ
הוּא הָיָה עוֹזֵב אֶת גְּדוֹתָיו
וְאֶת צְדָפָיו
וְאֶת דָּגָיו
וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי…1
י

  1. On summer days…
    I sprawl out on the seashore’s sands
    And indulge my hobby: thinking of you…
    If I told the sea…what I feel about you
    It would abandon its shores
    And its shells
    And its fish
    And follow me…
Sep 282013
 

The return of one of Soul and Gone’s favorite poets. Draw your own conclusions about Soul and Gone’s relations to melancholy, sensitive, completely nocturnal outsider poets utterly unable to function within normal society.

David Vogel (1891 – 1944)
Here You Sit Beside Me

Here you sit beside me,
Our shadows have outgrown us.

The lamp goes out,
The joy already came, already went.

Our heart will grieve,
We’ll sit here melancholy,
Like children greatly punished.

Here you sit beside me,
Our shadows have outgrown us.

דוד פוגל
הנך יושבה על ידי


הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.

הַנֵּר כָּבֶה,
הָאשֶׁר כְּבָר בָּא וּכְבָר הָלָךְ.

לִבֵּנוּ יִדְאַב,
נוּגִים נֵשֵׁבָה,
כִּילָדִים עֲנָשָׁם הָרַב.

הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.
י

Transliteration/תעתיק:

Hinákh yoshváh ʕal yadí,
Tzelaléinu gadlú ménu.

Ha-néir kavéh,
Ha-‘ósher kevár ba ukh-vár halákh.

Libéinu yid’áv,
Nugím neishéivah,
Kiladím ʕanashám ha-ráv.

Hinákh yoshváh ʕal yadí,
Tzelaléinu gadlú ménu.

Sep 272013
 

The opening poem of the collection of the same name. This one is weird, and not just because of its run-on, ambiguous syntax. In the last line, Gilboa uses a verb that does not exist (it’s reminiscent of the verb shoteit, “to wander,” but the paʕal of that root is shat, and there is no root shin-tet-tet. Or at least if there is, it’s pretty fucking obscure. I did my best.

Amir Gilboa (1917 – 1984)
Doe I’ll Send You

Doe I’ll send you to the wolves not in the woods are they
but in the city on the sidewalks you’ll run away from them your urgent
eyes so beautiful will envy me to see you how
you blossom frightened and your soul

I’ll to the forefront of the fiercest send you1
The war’s no longer for me

My heart’s doe for your visage stumbling bloody in the dawn

אמיר גלבע
איילה אשלח אותך

 
אַיָּלָה אֶשְׁלַח אוֹתָךְ אֶל הַזְּאֵבִים לֹא בַּיַּעַר הֵם
גַּם בָּעִיר עַל מִדְרָכוֹת תָּנוּסִי מִפְּנֵיהֶם בְּהוּלַת
עֵינַיִךְ יָפוֹת יְקַנְּאוּ בִּי לִרְאוֹתֵךְ אֵיךְ
אַתְּ פּוֹרַחַת נִפְחֶדֶת וְנִשְׁמָתֵךְ
 
אֲנִי אוֹתָךְ אֶל מוּל פְּנֵי הַחֲזָקָה אֶשְׁלַח
הַמִּלְחָמָה לֹא בִּשְׁבִילִי עוֹד
 
לִבִּי אַיָּלָה לְמַרְאֵךְ פְּצוּעַת דָּם בַּשַּׁחַר שׁוֹטֶטֶת
י

Transliteration/תעתיק:

‘Ayaláh ‘eshláḥ ‘otákh ‘el ha-ze’evím lo ba-yáʕar heim
Gam ba-ʕír ʕal midrakhót tanúsi mipneihém behulát
ʕeináyikh yafot yekan’ú bi lir’otéikh ‘eikh
‘At poráḥat nifḥédet ve-nishmatéikh

‘Aní ‘otákh ‘el mul penéi ha-ḥazakáh ‘eshláḥ
Ha-milḥamáh lo bishvilí ʕod

Libí ‘ayaláh le-mar’éikh petzuʕát dam ba-sháḥar shotétet

  1. cf. 2 Samuel 11:15.
Sep 232013
 

Immanuel of Rome (1261 – 1328)
Two Years Have Gone By

Two years have gone by since the day that I married
My husband, alive yet; and I know no pleasure.
May he die by lightning, or thunder, whichever;
As princess of beauties I’ll once more be carried.

Day in and day out, Death’s name I have harried
For long has my soul longed to change my life’s flavor
I know not the end of this raging disfavor
Oh, curse that cruel day to his house I was ferried.

My neighbor, I see, in months no more than thirty
Three times a dead husband has already buried
The women say, “She must be so happy, surely!”

She’s cursed gods and men who live holy and purely
A bitch dog who lives amongst fierce lions serried
And yet ‘mongst their number she breeds pups securely.

עמנואל הרומי
זה לי שנתים


זֶה לִי שְׁנָתַיִם אֲשֶׁר נָשָֹאתִי
בַּעַל וְעוֹדוֹ חַי וְאֵין לִי נֹעַם
יָמוּת בְּחֵץ בָּרָק וּמִקּוֹל רַעַם
אָז בֵּין בְּנוֹת הַחֵן אֱהִי שָֹרָתִי.

הַמָּוְתָה יוֹם יוֹם אֲנִי קָרָאתִי
כִּי נִכְסְפָה נַפְשִׁי לְשַׁנּוֹת טַעַם
לֹא אֵדְעָה מָה אַחֲרִית הַזַּעַם
יוּאָר וְיאֹבַד יוֹם בְּבֵיתוֹ בָאתִי.

אֶרְאֶה שְׁכֵנְתִּי בֵּין שְׁלשִׁים חֹדֶשׁ
שָׁלשׁ פְּעַמִים בַּעֲלִים קָבָרָה
כָּל הַשְּׁכֵנוֹת אוֹמְרוֹת אַשְׁרֵיהָ.

הִיא חִלְּלָה אֵלִים וְשָׂרֵי קֹדֶשׁ
הִיא כַלְּבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת גָּרָה
וּבְתוֹךְ כְּפִירִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ.
י

Transliteration/תעתיק:

Zeh li shenatáyim ‘ashér nasáti
Báʕal ve-ʕodó ḥai ve-‘éin li nóʕam
Yamút be-ḥéitz barák u-mi-kol ráʕam
‘Az bein benót ha-ḥein ‘ehí saráti.

Ha-mávtah yom yom ‘aní karáti
Ki nikhsefáh nafshí leshanót táʕam
Lo ‘eidʕáh mah ‘aḥarít ha-záʕam
Yu’ár ve-yovád yom be-veitó váti.

‘Er’éh shekheintí bein shloshím ḥódesh
Shalósh peʕamím baʕalím kavárah
Kol ha-shekheinót ‘omrót ‘ashréiha.

Hi ḥileláh ‘eilím ve-saréi kódesh
Hi khalviyá bein ‘arayót gárah
U-ve-tókh kefirím ribtáh guréha.

Sep 222013
 

This one goes out to my dogg Ruben, who is a lot like me, except French, Sephardic and generally pleasant to be around.

Charles Baudelaire
Spleen

Quand le ciel bas et lourd pèse comme un couvercle
Sur l’esprit gémissant en proie aux longs ennuis,
Et que de l’horizon embrassant tout le cercle
II nous verse un jour noir plus triste que les nuits;

Quand la terre est changée en un cachot humide,
Où l’Espérance, comme une chauve-souris,
S’en va battant les murs de son aile timide
Et se cognant la tête à des plafonds pourris;

Quand la pluie étalant ses immenses traînées
D’une vaste prison imite les barreaux,
Et qu’un peuple muet d’infâmes araignées
Vient tendre ses filets au fond de nos cerveaux,

Des cloches tout à coup sautent avec furie
Et lancent vers le ciel un affreux hurlement,
Ainsi que des esprits errants et sans patrie
Qui se mettent à geindre opiniâtrement.

— Et de longs corbillards, sans tambours ni musique,
Défilent lentement dans mon âme; l’Espoir,
Vaincu, pleure, et l’Angoisse atroce, despotique,
Sur mon crâne incliné plante son drapeau noir.

שארל בודלר
מרה שחורה


כְּשֶׁשַׁחַק כָּבֵד כְּמִכְסֶה סִיר מַכְבִּיד
עַל הָרוּחַ הַגּוֹנַחַת, קָרְבָּן לַשִּׁעֲמוּם הָאָפֵל,
וְהָאֹפֶק הַמַּקִיף אָז עַלֵינוּ מוֹרִיד
יוֹם שָׁחֹר, יוֹם עָצוּב מִכָּל לֵיל;

כְּשֶׁתֵּבֵל מְשֻׁנָּה לְבוֹר לַח וְקָרִיר
אֲשֶׁר כְּעֲטַלֵּף בְּתוֹכוֹ הַתִּקְוָה:
בִּכְנָפַיִם בַּיְשָׁנִיוֹת הִיא חוֹבֶטֶת בַּקִּיר
וְדוֹפֶקֶת אֶת הָראֹש בְּרִקְּבוֹן הַתִּקְרָה.

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם, פּוֹרֵשׂ אֶת שֹׁבְלוֹ הָרָחָב,
מְחַקֶּה אֶת הַשּׂוֹרֶג שֶׁל הַסֹּהַר עַלֵינוּ
וְעַם עַכָּבִישִׁים, אִלֵּם וּמְתֹעָב,
אוֹרֵג אֶת קוּרָיו בְּתוֹךְ עָמְקֵי מֹחֵנוּ.

לְפֶתַע פַּעֲמוֹנִים קוֹפְצִים לְמַעְלָה בְּזַעַם
וְאֶל שַׁחַק שְׁאָגָה נוֹרָאָה מַשְׁלִיכִים
כְּפִי שֶׁרוּחוֹת בְּלִי מוֹלֶדֶת אוֹ עַם
לְיַבֵּב וּלְיַלֵּל בְּעַקְשָׁנוּת מַתְחִילִים.

וְרִכְבֵי קְבוּרָה, בְּלִי זִמְרָה אוֹ תּוּפִּים,
עוֹבְרִים אִטִּיִים בְּנַפְשִׁי; וְתִקְוָה
מוּבֶסֶת בּוֹכָה, וְיֵאוּשׁ הַרּוֹדָן
מַצִּיב דִּגְלוֹ הַשָּׁחֹר בְּמִצְחִי הַמֻּרְכָּן.
י

Sep 162013
 

William Shakespeare
Sonnet 109

O never say that I was false of heart,
Though absence seemed my flame to qualify.
As easy might I from myself depart
As from my soul, which in thy breast doth lie.
That is my home of love; if I have ranged,
Like him that travels I return again,
Just to the time, not with the time exchanged,
So that myself bring water for my stain.
Never believe, though in my nature reigned
All frailties that besiege all kinds of blood,
That it could so preposterously be stained
To leave for nothing all thy sum of good.

For nothing this wide universe I call,
Save thou, my rose; in it thou art my all.

ויליאם שייקספיר
סונט ק”ט


הוֹ, אַל־תּאֹמַר שֶׁלְּבָבִי כִּזֵּב,
לַמְרוֹת שֶׁהֵעָדְרוּת אִשִּׁי מִתְּנָה.
יֵקַל כְּצֵאת מֵעֶצֶם וּמִלֵּב
עֲזֹב נַפְשִׁי, שֶׁתּוֹךְ חֵיקְךָ נָחָה:
כִּי זֶה מְעוֹן הָאַהֲבָה, וְאִם
תָּעִיתִי, אַחֲזוֹר לְשָׁם כְּנָד,
בִּידֵי־זְמַן לֹא שׁוֹנֶה, בַּזְּמַן מַתְּאִים,
וּמַיִם לְכִתְמִי אֶשָׁא לְבַד.
אַל־תַּאֲמִין, לַמְרוֹת טִיבִי, נִשְׁלָט
בְּכָל חֻלְשׁוֹת צָרוֹת עַל דָּם, כָּל מוּם,
שֶׁהוּא מֻכְתָּם בְּאֹפֶן כֹּה מֻבְלָט
לִנְטוֹשׁ סְכוּם טוּבְךָ לְרִיק וְכְּלוּם.

לִיקוּם רָחָב זֶה הֶבֶל כָּךְ אֶקְרָא,
פְּרַט לְךָ, כֻּלִּי, הוֹ שׁוֹשָׁנָה.
י

Transliteration/תעתיק:

Ho, ‘al tomár she-levaví kizéiv,
Lamrót she-heiʕadrút ‘ishí mitnáh.
Yeiqál ke-tzéit mei-ʕétzem u-mi-léiv
ʕazóv nafshí, she-tókh ḥeiqkhá naḥáh:
Ki zeh meʕón ha-‘ahaváh, ve-‘ím
Taʕíti, ‘aḥazór le-shám ke-nád,
Bidéi zman lo shonéh, bazmán mat’ím,
U-máyim le-khitmí ‘esá levád.
‘Al ta’amín, lamrót tiví, nishlát
Be-khól ḥulshót tzarót ʕal dam, kol mum,
She-hú mukhtám be-‘ófen koh muvlát
Lintósh sekhúm tuvkhá le-ríq ve-klúm.

Likúm raḥáv zeh hével kakh ‘eqrá,
Perát lekhá, kulí, ho shoshanáh.