May 082013
 

Y un dolor de cabeza.

Pablo Neruda
En Ti La Tierra

Pequeña
rosa,
rosa pequeña,
a veces,
diminuta y desnuda,
parece
que en una mano mía
cabes,
que así voy a cerrarte
y a llevarte a mi boca,
pero
de pronto
mis pies tocan tus pies y mi boca tus labios,
has crecido,
suben tus hombros como dos colinas,
tus pechos se pasean por mi pecho,
mi brazo alcanza apenas a rodear la delgada
línea de luna nueva que tiene tu cintura:
en el amor como agua de mar te has desatado:
mido apenas los ojos más extensos del cielo
y me inclino a tu boca para besar la tierra.

פבלו נרודה
בך הארץ


שׁוֹשַׁנָּה
קְטַנָּה,
קְטַנַּת הַשּׁוֹשַׁנִּים,
לְעִתִּים,
זְעִירָה וְעֵירוֹמָה,
נִדְמֶה
שְׁבְּתוֹךְ אַחַת מִיָּדַי
תֻּחְזְקִי,
כְּאִלּוּ אֶסְגֹּר עָלָיִךְ כָּכָה
וְאֶשָֹא אוֹתָךְ אֶל פִּי,
אֲבָל
לְפֶתַע
כַּפּוֹת רַגְלַי נוֹגְעוֹת בְּכַפּוֹת רַגְלַיִךְ וּפִי בִשְׂפָתַיִךְ:
גָּדַלְתְּ,
עוֹלוֹת כְּתֵפַיִךְ כְּמוֹ שְׁתֵּי גְּבָעוֹת,
שָׁדַיִךְ מְשׁוֹטְטִים עַל חָזִי,
יָדִי בְּקֹשִׁי מַסְפִּיקָה לְהַקִּיף אֶת הַקַּו
הַדָּק שֶׁל מוֹלַד הַלְּבָנָה שֶׁיֶּשׁ לְמָתְנֵךְ:
בְּאַהֲבָה כְּמוֹ מֵי הַיָּם הִשְׁתַּחְרַרְתְּ:
בְּקֹשִׁי אֲנִי מוֹדֵד אֶת עֵינֵי הַשָּׁמַיִם הָרְחָבוֹת
וַאֲנִי רוֹכֵן אֶל פִּיךְ כְּדֵי לְנַשֵׁק אֶת הָאָרֶץ.
י