May 032013
 

Nothing to see here!

Pablo Neruda
La Noche en la Isla

Toda la noche he dormido contigo
junto al mar, en la isla.
Salvaje y dulce eras entre el placer y el sueño,
entre el fuego y el agua.

Tal vez muy tarde
nuestros sueños se unieron
en lo alto o en el fondo,
arriba como ramas que un mismo viento mueve,
abajo como rojas raíces que se tocan.

Tal vez tu sueño
se separó del mío
y por el mar oscuro
me buscaba
como antes,
cuando aún no existías,
cuando sin divisarse
navegué por tu lado,
y tus ojos buscaban lo que ahora —
pan, vino, amor y cólera —
te doy a manos llenas
porque tú eres la copa
que esperaba los dones de mi vida.

He dormido contigo
toda la noche mientras
la oscura tierra gira
con vivos y con muertos,
y al despertar de pronto
en medio de la sombra
mi brazo rodeaba tu cintura.
Ni la noche, ni el sueño
pudieron separarnos.

He dormido contigo
y al despertar tu boca
salida de tu sueño
me dio el sabor de tierra,
de agua marina, de algas,
del fondo de tu vida,
y recibí tu beso
mojado por la aurora
como si me llegara
del mar que nos rodea.1

פבלו נרודה
לילה באי


כָּל הַלַּיְלָה יָשַׁנְתִּי אִתָּךְ
עַל־יָד הַיָּם, בָּאִי.
פְּרָאִית וּמְתוּקָה הָיִית בֵּין עֹנֶג לְשֵׁנָה,
בֵין אֵשׁ לְמַיִם.

אוּלַי מְאֻחָר מְאֹד
הִתְאַחֲדוּ חֲלוֹמוֹתֵינוּ
לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה
מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ עָנָפִים שֶׁאוֹתָה הָרוּחַ מְזִיזָה
מִתַּחַת כְּמוֹ שֳׁרָשִׁים אֲדֻמִּים שֶׁנּוֹגְעִים.

אוּלַי חֲלוֹמֵךְ
נִפְרַד מִשֶּׁלִי
וּבַיָּם הָאָפֵל
חִפֵּשׂ אוֹתִי
כְּקוֹדֵם,
כַּאֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הִתְקַיַּמְתְּ,
כַּאְשֶׁר בְּלִי לִרְאוֹת אוֹתָךְ
שַׁטְתִּי לְיָדֵךְ,
וְעֵינַיִךְ חִפְּשׂוּ אֶת מַה שֶׁעַכְשָׁו —
לֶחֶם, יַיִן, אַהֲבָה וְכַעַס —
אֲנִי מַרְעִיף עָלָיִךְ
כִּי אַתְּ הַכּוֹס
שֶׁהִמְתִּינָה לְמַתָּנוֹת חַיַּי.

יָשַׁנְתִּי אִתָּךְ
כָּל הַלַּיְלָה בְּשָׁעָה
שֶׁהָאָרֶץ הָאָפֵלָה מִסְתּוֹבֶבֶת
עִם הַחַיִּים וְעִם הַמֵּתִים,
וּבְעֵת יְקִיצַת פֶּתַע
בְּאֶמְצַע הַצֵּל
יָדִי הִקִּיפָה אֶת מָתְנֵךְ.
גַּם לֹא לַיְלָה וְגַם לֹא שֵׁנָה
יָכְלוּ לְהַפְרִיד אוֹתָנוּ.

יָשַׁנְתִּי אִתָּךְ
וּבְעֵת יְקִיצָה, פִיךְ,
הַיּוֹצֵא מֵחֲלוֹמֵךְ,
נָתַן לִי אֶת הַטַּעַם שֶׁל הָאָרֶץ,
שֶׁל מֵי הַיָּם, שֶׁל אָצוֹת,
שֶׁל תְּהוֹמוֹת חַיַּיִךְ,
וְקִבַּלְתִּי אֶת נְשִׁיקָתֵךְ,
רְטוּבָה מִן הַשַּׁחַר,
כְּאִלּוּ הִיא בָּאָה אֵלַי
מִן הַיָּם שֶׁאוֹתָנוּ מַקִיף.
י

  1. The whole night I’ve slept with you
    next to the sea, on the island.
    Savage and sweet you were between pleasure and sleep,
    between fire and water.

    It may be, quite late,
    our dreams became one
    at the top or the bottom,
    above us like branches the same wind set moving,
    below us like red roots that touch.

    It may be your dream
    was parted from mine
    and through the dark sea
    went searching for me
    as before,
    when you were yet to exist,
    when having never descried you
    I sailed to your side,
    and your eyes sought that which as of now —
    bread, wine, love and fury —
    I give you full-handed
    because you are the cup
    that awaited the gifts of my life.

    I’ve slept with you
    the whole night and meanwhile
    the dark earth revolves
    with the living and dead,
    and upon sudden waking
    in midst of the shadow
    my arm encircles your waist.
    Neither night, neither sleep
    could keep us apart.

    I’ve slept with you
    and upon waking your mouth
    departing your dream
    gives me the taste of the earth,
    of saltwater, algae,
    of the depths of your life,
    and I take your kiss
    wet from the dawn
    as if it had come
    from the sea that surrounds us.