Apr 302013
 

Israel’s (or, um, Ottoman Palestine’s) first native-born lady poet!

Esther Raab (1894 – 1981)
My Heart’s with Your Dews, O Homeland

My heart’s with your dews, O homeland,
At night upon fields full of brambles,
And to aromas of cypress and towards dampened nettles
A clandestine wing I’ll extend.
Soft cradles of sand are your pathways
Spread out ‘tween acacia hedges,
As if on purest silk
I shall roam them forever
Under spells never lifted,
And transparent firmaments whisper
O’er the dark of a sea of trees frozen.

אסתר ראב
לבי עם טלליך, מולדת

 
לִבִּי עִם טְלָלַיִךְ, מוֹלֶדֶת,
בַּלַּיְלָה עַל שְׂדוֹת חֲרֻלִּים,
וּלְרֵיחוֹת בְּרוֹשִׁים וְקִמּוֹשׁ לַח
כָּנָף חֲבוּיָה אֲנִי אֶפְרֹשׁ.
עֲרִיסוֹת־חוֹל רַכּוֹת דְּרָכַיִךְ
בֵּין גִּדְרוֹת הַשִּׁטָּה שְׁטוּחוֹת,
כְּעַל פְּנֵי מֶשִׁי צַח
לְעוֹלָם בָּם אָנוּעַ
אֲחוּזַת קֶסֶם לֹא־נִפְתָּר,
וּרְקִיעִים שְׁקוּפִים רוֹחֲשִׁים
עַל מַחֲשַׁכֵּי יָם עֵצִים שֶׁקָּפָא.
י

Transliteration/תעתיק:

Libí ʕim telaláyikh, molédet,
Ba-láilah ʕal sedót ḥarulím,
U-le-reiḥót beroshím ve-kimósh laḥ
Kanáf ḥavuyáh ‘aní ‘efrósh.
ʕarisót-ḥol rakót derakháyikh
Bein gidrót ha-shitáh shetuḥót,
Ke-ʕál penéi méshi tzaḥ
Le-ʕolám bam ‘anúaʕ
‘Aḥuzát késem lo-niftár,
U-rekiʕím shekufím roḥashím
ʕal maḥashakéi yam ʕeitzím she-kafá.

Apr 292013
 

Masochists.

نزار قباني
لو تتحرّرين يوماً

آه.. لو تتحرّرين يوماً..
من غريزة الأرانب..
وتعرفين..
أنني لست صيّادك
لكنني حبيبك1

ניזאר קבאני
לו תשתחררי


אֲהָהּ…לוּ תִּשְׁתַּחְרְרִי בְּאַחַד הַיָּמִים
מִן יִצְרֵי הָאַרְנֶבֶת,
וְתֵדְעִי,
אֲנִי לֹא צַיַּדֵךְ
אֶלָא אֲהוּבֵךְ.
י

  1. Ahh…if one day you could free yourself
    from the instincts of the rabbit
    you would know
    I am not your hunter
    but your lover.

    (Nizar Qabbani)

Apr 282013
 

The best of the Yehuda ha-Levi sea poems! I think. Maybe. Right?

Yehuda ha-Levi (1075? – 1141?)
Your Wind, O West

Your wind, O West, that blows perfumed and fragrant
Beneath its wings are apricots and spikenard.
You surely came from treasuries of traders;
The treasuries of winds could not have held you.
You lift the sparrow’s wings and cry out “Freedom!”
Like flowing myrrh fresh from the sachet taken,
So deeply for your touch has yearned this nation
It rides atop the waves on planks of timber.
Let not your hold upon the ship grow weaker,
For sinking down and breathing out is daylight,
And hammer down the depths and tear this heart of oceans,
Draw near the holy peaks, there find your comfort,
Berate the East which seethes the sea until it renders
The oceans’ heart the likeness of a cauldron.
What might it do, within the Rock’s hands fettered,
At times held back, at other times sent forward?
My private wish lies in the hands of Heaven,
The maker of the mountain heights, the wind’s creator.

יהודה הלוי / يهوذا اللاوي
זה רוחך צד מערב

 
זֶה רוּחֲךָ צַד מַעֲרָב רָקוּחַ
הַנֵּרְדְּ בִּכְנָפָיו וְהַתַּפּוּחַ
מֵאוֹצְרוֹת הָרֹכְלִים מוֹצָאֲךָ
כִּי אֵינְךָ מֵאוֹצְרוֹת הָרוּחַ
כַּנְפֵי דְּרוֹר תָּנִיף וַתִּקְרָא לִי דְרוֹר
וּכְמָר-דְּרוֹר מִן הַצְּרוֹר לָקוּחַ
מַה-נִּכְסְפוּ לָךְ עָם אֲשֶׁר בִּגְלָלְךָ
רָכְבוּ בְגַב יָם עֲלֵי גַּב-לוּחַ
אַל נָא תְרַפֶּה יָדְךָ מִן הָאֳנִי
כִּי יַחֲנֶה הַיּוֹם וְכִי יָפוּחַ
וּרְקַע תְּהוֹם וּקְרַע לְבַב יַמִּים, וְגַע
אֶל הַרְרֵי קֹדֶשׁ וְשָׁם תָּנוּחַ
וּגְעַר בְּקָדִים הַמְסָעֵר יָם עֲדֵי
יָשִׂים לְבַב הַיָּם כְּסִיר נָפוּחַ
מַה יַעֲשֶׂה אָסוּר בְּיַד הַצּוּר אֲשֶׁר
פַּעַם יְהִי עָצוּר וְעֵת שָׁלוּחַ
אַךְ סוֹד שְׁאֵלָתִי בְּיַד מָרוֹם, וְהוּא
יוֹצֵר מְרוֹם הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ.
י

Transliteration/תעתיק:

Zeh ruḥakhá tzad maʕaráv rakúaḥ
Ha-néird bikhnafáv ve-ha-tapúaḥ
Mei-‘otzrót ha-rokhlím motza’akhá
Ki ‘einkhá mei-‘otzrót ha-rúaḥ
Kanféi derór taníf va-tikrá li derór
Ukh-mór derór min ha-tzerór lakúaḥ
Mah-nikhsefú lakh ʕam ‘ashér biglalkhá
Rakhvú ve-gáv yam ʕaléi gav-lúaḥ
‘Al na terapéh yadkhá min ha-‘oní
Ki yaḥanéh ha-yóm ve-khí yafúaḥ
U-rekáʕ tehóm u-keráʕ leváv yamím, ve-gáʕ
‘El hareréi kódesh ve-shám tanúaḥ
U-geʕár be-kadím ha-mesaʕéir yam ʕadéi
Yasím leváv ha-yám ke-sír nafúaḥ
Mah yaʕaséh ‘asúr be-yád ha-tzúr ‘ashér
Páʕam yehí ʕatzúr ve-ʕéit shalúaḥ
‘Akh sod she’eilatí be-yád maróm, ve-hú
Yotzéir meróm harím u-voréi rúaḥ.

Apr 282013
 

I’ll drive you all away in utter frustration eventually.

نزار قباني
لو كنت يا حبيبتي

لو كنت يا حبيبتي
بمستوى جنوني
رميت ما عليك من جواهر
وبعت ما لديك من أساور
ونمت في عيوني1

ניזאר קבאני
לו היית אהובתי


לוּ הָיִית, אֲהוּבָתִי,
בְּרָמַת שִׁגְעוֹנִי,
הָיִית מַשְׁלִיכָה מֵעָלָיִךְ אֶת תַּכְשִׁיטַיִךְ
וּמוֹכֶרֶת אֶת כָּל הַצְּמִידִים שֶׁהיוּ לָךְ
וִישֵׁנָה בְּעֵינַי.
י

  1. If you were, my love
    At the level of my madness
    You would cast off what jewels you wore
    And sell all the bracelets you had
    And sleep in my eyes.

    (Nizar Qabbani)

Apr 242013
 

One of ibn Gabirol’s nature poems. This one is almost…haiku-like in its unusual brevity.

Shlomo ibn Gabirol (1021? – 1058?)
Do You Not See

Do you not see, my dearest friend,
The skies as beds of a garden?
The host of stars, as if lilies?
The crescent moon as a goblet?

שלמה אבן גבירול / سليمان ابن جبيرول
הלא תראה


הֲלֹא תִרְאֶה מְיֻדָּעִי
שְׁחָקִים כַּעֲרוּגַת גָּן
וְכוֹכָבִים כְּשׁוֹשַׁנִים
וְהַסַּהַר כְּמוֹ אַגָּן?
י

Transliteration/תעתיק:

Ha-ló tir’éh meyudaʕí
Sheḥakím ka-ʕarugát gan
Ve-khokhavím ke-shoshaním
Ve-ha-sáhar kemó ‘agán?

Apr 232013
 

Somebody must be messing around. This isn’t in the mission statement.

Pablo Neruda
Tu Risa

Quítame el pan, si quieres,
quítame el aire, pero
no me quites tu risa.

No me quites la rosa,
la lanza que desgranas,
el agua que de pronto
estalla en tu alegría,
la repentina ola
de plata que te nace.

Mi lucha es dura y vuelvo
con los ojos cansados
a veces de haber visto
la tierra que no cambia,
pero al entrar tu risa
sube al cielo buscándome
y abre para mi todas
las puertas de la vida.

Amor mío, en la hora
más oscura desgrana
tu risa, y si de pronto
ves que mi sangre mancha
las piedras de la calle,
ríe, porque tu risa
será para mis manos
como una espada fresca.

Junto al mar en otoño,
tu risa debe alzar
su cascada de espuma,
y en primavera, amor,
quiero tu risa como
la flor que yo esperaba,
la flor azul, la rosa
de mi patria sonora.

Ríete de la noche,
del día, de la luna,
ríete de las calles
torcidas de la isla,
ríete de este torpe
muchacho que te quiere,
pero cuando yo abro
los ojos y los cierro,
cuando mis pasos van,
cuando vuelven mis pasos,
niégame el pan, el aire,
la luz, la primavera,
pero tu risa nunca
porque me moriría.1

פבלו נרודה
צחוקך


קְחִי מִמֶּנִּי לֶחֶם, אִם תִּרְצִי,
קְחִי מִמֶּנִּי אֲוִיר, אֲבָל
אַל־תִּקְחִי מִמֶּנִּי אֶת צְחוֹקֵךְ.

אַל־תִּקְחִי מִמֶּנִּי אֶת הַוֶּרֶד,
אֶת הָרֹמַח שֶׁאַתְּ מוֹרֶטֶת,
אֶת הַמַּיִם שֶׁלְפֶתַע
מִתְפָּרְצִים בְּשִׂמְחָתֵךְ,
גַּל הַכֶּסֶף הַפִּתְאֹמִי
שֶׁנוֹלָד בְּתוֹכֵךְ.

קָשֶׁה מַאֲבָקִי וַאֲנִי חוֹזֵר
עִם עֵינַיִם לֵאוֹת
לִפְעָמִים מֵהִסְתַּכְּלוּתָן
עָל הָאָרֶץ שְׁאֵינָה מִשְׁתָּנָה,
אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִכְנָס צְחוֹקֵךְ
הוּא עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, מְחַפֵּשׂ אַחֲרַי
וּפוֹתֵחַ לִי אֶת כָּל
דְּלָתּוֹת הַחַיִּים.

אֲהוּבָתִי, בַּשָּׁעָה
הָאֲפֵלָה בְּיוֹתֵר יְשֻחְרַר
צְחוֹקֵךְ, וְאִם לְפֶתַע
תִּרְאִי שֶׁדָּמִי מַכְתִּים
אֶת אַבְנֵי הָרְחוֹב,
צַחֲקִי, כִּי צְחוֹקֵךְ
יִהְיֶה לְיָדַי
כְּמוֹ חֶרֶב טְרִיָּה.

עַל־יָד הַיָּם בַּסְּתָיו,
צְחוֹקֵךְ חַיָּב לְהַעֲלוֹת
אֶת אַשְׁדוֹ הַקֶּצֶף,
וּבָאָבִיב, אֲהוּבָה,
אֲנִי רוֹצֶה אֶת צְחוֹקֵךְ כְּמוֹ
הַפֶּרַח שֶׁיִחָלְתִּי לוֹ,
הַפֶּרַח הַכָּחֹל, הַוֶּרֶד
שֶׁל מוֹלַדְתִּי הַמְּהַדְהֶדֶת.

צַחֲקִי עַל הַלַּילָה,
עַל הַיּוֹם, עַל הַלְּבָנָה,
צַחֲקִי עַל רְחוֹבוֹת
הָאִי הַמְּפֻתָּלִים,
צַחֲקִי עַל הַנַּעַר
הַמְּגֻשָּׁם הַזֶּה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָךְ,
אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי פּוֹקֵחַ
אֶת עֵינַי וְעוֹצֵם אוֹתָן,
כַּאֲשֶׁר יוֹצְאוֹת פְּסִיעוֹתַי,
כַּאֲשֶׁר פְּסִיעוֹתַי חוֹזְרוֹת,
מִנְעִי מִמֶּנִּי אֶת הַלֶּחֶם, הָאֲוִיר,
הָאוֹר, הָאָבִיב,
אַךְ אֶת צְחוֹקֵךְ לְעוֹלָם לֹא
כִּי אָמוּת.
י

  1. You can take away bread, if you want,
    you can take away air, but
    don’t take your laughter away from me.

    Don’t take back the rose,
    the lance that you pluck,
    the water that swiftly
    bursts forth in your joy,
    the silver wave suddenly
    born within you.

    My fight is hard and I return,
    my eyes weary
    at times from having to see
    the unchanging earth,
    but when your laughter comes in
    it rises to heaven in search of me
    and opens for me every one
    of life’s doors.

    My love, in the darkest
    of hours your laughter
    comes loose, and if sudden
    you see that my lifeblood now stains
    the stones of the street,
    then laugh, because for my hands
    your laughter will be
    a freshly-forged sword.

    Beside the sea in the autumn,
    your laughter must raise
    its cascade of foam,
    and in spring, love,
    I want your laughter as if
    it was the flower I hoped for,
    the cerulean flower, the rose
    of my homeland resounding.

    Laugh at the night,
    at the day, at the moon,
    laugh at the streets
    of the island all twisted,
    laugh at this boy
    so awkward who loves you,
    but when I open
    my eyes and I close them,
    when my footsteps go out,
    when my footsteps return,
    Then deny me the bread, the air,
    the light, the spring,
    but never your laughter,
    because I would die.

Apr 222013
 

Among my other useless “talents,” I moonlight as a calligrapher. A beloved friend of mine, mother to my Favorite Israeli Nieces, commissioned me recently to find and set down in Hebrew and English calligraphy a poem as a gift for her mother on a major birthday. She wanted something to express her mother’s strength as leader of the tribe in tough times, which necessitated a dive through hundreds of poems by female Hebrew poets – who, surprisingly enough, very rarely go to the “warrior woman” well (a shoutout is in order here to my Hebrew professor, who aided me on my hunt despite not, y’know, having to). Finally, though, I found the following poem by contemporary Israeli poet Esther Ettinger, which, while it isn’t exactly a paean to the fierce warrior woman, I think captures very well the way strong women build families down through the generations. Especially appropriate for a grandmother of the world’s two most adorable nieces of Michael.

Tomorrow it’s off to the framer’s to get the calligraphy framed and sent off just in time for the birthday. Inshallah.

Esther Ettinger (1941 – )
Dynasty

Shoes —
Black suede, size thirty-eight,
I bought with my mother in Rome
by the fountain
in ninety-one.
My granddaughters walk around in them.
Their toes float deep down in the boats,
sharp-prowed,
they sail with high-sterned strides
on a voyage through the rooms,
stumble and get up again.

Thus we build a dynasty

אסתר אטינגר
שושלת

 
נַעֲלַיִם —
זַמְשׁ שָׁחוֹר, שְׁלשִׁים וּשׁמוֹנֶה
שֶׁקָּנִיתִי עִם אִמִּי בְּרוֹמָא
לְיַד הַמִּזְרָקָה
בְּתִשְׁעִים וְאַחַת,
נֶכְדוֹתַי מְהַלְּכוֹת בָּהֶן.
בְּהוֹנוֹתֵיהֶן צָפוֹת עָמֹק בְּדוּגִיּוֹת
דַּקּוֹת חַרְטוֹם,
הֵן מַפְלִיגוֹת עַל יַרְכָתַיִם גְּבוֹהוֹת
לְמַסָּע בַּחֲדָרִים,
כּוֹשְׁלוֹת וְקָמוֹת.
 
כָּךְ אָנוּ מְקִימוֹת שׁוֹשֶׁלֶת
י

Transliteration/תעתיק:

Naʕaláyim —
zamsh shaḥór, sheloshím u-shmóneh
she-kaníti ʕim ‘imí be-Róma
le-yád ha-mizrakáh
be-tishʕím ve-‘aḥát,
nekhdotái mehalkhót bahén.
Behonoteihén tzafót ʕamók be-dugiyót
dakót ḥartóm,
hein mafligót ʕal yarkhatáyim gevohót
le-masáʕ ba-ḥadarím,
koshlót ve-kamót.

Kakh ‘ánu mekimót shoshélet

Apr 192013
 

You can go about your business. Move along.

Pablo Neruda
La Reina

Yo te he nombrado reina.
Hay más altas que tú, más altas.
Hay más puras que tú, más puras.
Hay más bellas que tú, hay más bellas.

Pero tú eres la reina.

Cuando vas por las calles
nadie te reconoce.
Nadie ve tu corona de cristal, nadie mira
La alfombra de oro rojo
que pisas donde pasas,
la alfombra que no existe.

Y cuando asomas
suenan todos los ríos
de mi cuerpo, sacuden
el cielo las campanas,
y un himno llena el mundo.

Sólo tú y yo,
sólo tú y yo, amor mío,
lo escuchamos.1

פבלו נרודה
המלכה

 
לָךְ קָרָאתִי מַלְכָּה.
יֵשׁ גְּבוֹהוֹת מִמֵּךְ, גְּבוֹהוֹת.
יֵשׁ טְהוֹרוֹת מִמֵּךְ, טְהוֹרוֹת.
יֵשׁ יָפוֹת מִמֵּךְ, יֵשׁ יָפוֹת.
 
אַךְ אַתְּ הַמַּלְכָּה.
 
כְּשֶׁאַתְּ מִסְתּוֹבֶבֶת בָּרְחוֹב
לֹא מַכִּירִים אוֹתָךְ.
לֹא רוֹאִים אֶת כִּתְרֵךְ הַבְּדֹלַח, לֹא מַבִּיטִים
עַל הַשָּׁטִיחַ מִזָּהָב אָדֹם
שֶׁעָלָיו אַתְּ דּוֹרֶכֶת בְּלֶכְתֵּךְ,
הַשָּׁטִיחַ שֶׁאֵינוֹ קַיָּם.
 
וּכְשֶׁאַתְּ מוֹפִיעָה
מַשְׁמִיעִים כָּל הַנְּהָרוֹת
שֶׁבְּגוּפִי, מְזַעֲזַעִים
הַפַּעֲמוֹנִים אֶת הַשָּׁמַיִם,
וּמִזְמוֹר מְמַלֵּא אֶת הָעוֹלָם.
 
רַק אַתְּ וַאֲנִי,
רַק אַתְּ וַאֲנִי, אֲהוּבָתִי,
מַקְשִׁיבִים.
י

  1. You I have named queen.
    There are those more tall than you, more tall.
    There are those more pure than you, more pure.
    There are those more lovely than you, those more lovely.

    But you are the queen.

    When you walk through the streets
    no one recognizes you.
    No one sees your crown of crystal, no one looks
    at the the carpet of red gold
    you tread as you pass,
    the carpet that doesn’t exist.

    And when you appear
    all my body’s rivers
    sound, the bells convulse the heavens,
    and a hymn fills all the world.

    Only you and I,
    only you and I, my love,
    can hear it.

Apr 182013
 

What can I say. Spring is in the air. I mean, I think it is, anyway. I try not to go outside if I can help it.

Moshe ibn Ezra (1060? – 1140?)
A Colored Coat the Garden Wore

A colored coat the garden wore,
  And gilded garb its grassy kin.
Each tree was wrapped in checkered robes
  To show all eyes delights within.
The blossoms, new, set out with mirth
  Towards Time renewed as he strode in.
Yet all the lily passed as king;
  For raised on high his throne had been.
He changes now his prison clothes,
  Set free from ‘twixt his leafy pen.
Whoever drinks wine somewhere else,
  That very man will bear his sin.

משה אבן עזרא / موسى ابن عزرا
כתנות פסים לבש הגן

 
כָּתְנוֹת פַּסִּים לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ
כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ
אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר / מֶלֶךְ כִּי עָל הוּרַם כִּסְאוֹ
יָצָא מִבֵּין מִשְׁמַר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ
מִי לֹא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא יִשָּׂא חֶטְאוֹ.
י

Transliteration/תעתיק:

Kotnót pasím lavásh ha-gán / ukhsút rikmáh madéi dish’ó
Umʕíl tashbéitz ʕatáh kol ʕeitz / u-le-khól ʕáyin her’ah fil’ó
Kol tzitz ḥadásh lizmán ḥudásh / yatzá soḥéik likrát bo’ó
‘Akh lifneihém shoshán ʕavár / mélekh ki ʕal hurám kis’ó
Yatzá mi-béin mishmár ʕaláv / va-yeshanéh ‘eit bigdéi khil’ó
Mi lo yishtéh yeinó ʕaláv / ha-‘ísh ha-hú yisá ḥet’ó.

Apr 172013
 

It’s a poem for a bee. Because why not.

Shlomo ibn Gabirol (1021? – 1058?)
Sing Your Song, My Lazy Bee

Sing your song, my lazy bee;
  You make it like “Shema’s” decree
You make distinct and long “Eḥad,”1
  You sprinkle for God’s memory
The honey he put ‘neath your tongue
  To ward off gall, your enemy.
If in your eyes, you seem minute —
  You’ve the worth of firstborn progeny.2
You’re no bug, you’re pure as birds —
  Your charms have lent you purity.

שלמה אבן גבירול / سليمان ابن جبيرول
לאטך דברי שירך


לְאִטֵּךְ דַּבְּרִי שִׁירֵךְ, דְּבוֹרָה,
 אֲשֶׁר קִרְיַת “שְׁמַע” מִפִּיךְ יְקֹרָא,
מְיַחֶדֶת וּמַאְרֶכֶת בְּ”אֶחָד”
 וּמַתֶּזֶת בְּזֵכֶר רָם וְנוֹרָא,
אֲשֶׁר נָתַן דְּבַשׁ תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ
 וְשָׂם לָךְ לַהֲדֹף אוֹיְבֵךְ מְרֹרָה.
הֲלֹא אִם אַתְּ בְּעֵינַיִךְ קְטַנָּה –
 כְּבוּדָּה אַתְּ וְלָךְ מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה.
חֲמוּדוֹת טִהֲרוּ אוֹתָךְ, וְאֵינֵךְ
 כְּשֶׁרֶץ עוֹף אֲבָל צִפּוֹר טְהוֹרָה.
י

Transliteration/תעתיק:

Le’itéikh dabrí shiréikh, devoráh
‘Ashér kiryát shemáʕ mi-píkh yekorá,
Meyaḥédet u-ma’rékhet be-‘eḥád
U-matézet be-zéiker ram ve-norá,
‘Ashér natán devásh táḥat leshonéikh
Ve-sám lakh lahadóf ‘oyvéikh meroráh.
Ha-ló ‘im ‘at be-ʕeináyikh ketanáh —
Kevudáh ‘at ve-lákh mishpát bekhoráh.
Ḥamudót tiharú ‘otákh, ve-‘einéikh
Ke-shéretz ʕof ‘avál tzipór tehoráh.

  1. In the last word of the Shema, (“Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is one”) one is required to lengthen the final sound of the final word, eḥad. This custom has fallen out of practice in many communities as the letter dalet has become a voiced alveolar stop in all positions, but originally, in this word-final position it would have been pronounced as a voiced dental fricative, as in the first sound of “this.” Evidently, ibn Gabirol still pronounced it this way (which makes sense) – the point is, the long “dhhhhhhhhhhhh” sound sounds like the buzzing of a bee.
  2. Deuteronomy 21:16