Mar 302013
 

Hey, there’s still plenty of Yehuda ha-Levi sea voyage poems to translate. Right?

Yehuda ha-Levi (1075? – 1141?)
I Say Within the Heart of Seas

I say within the heart of seas unto an irate heart
That trembles at the way the breakers surge under the lee,
“If you believe that this great sea was made by mighty God,
Whose name exists and perseveres now and eternally,
Let not the sea seize you with fear as it hurls up its waves,
For it was you that He has made a border to the sea.”

יהודה הלוי / يهوذا اللاوي
אומר בלב ימים

 
אֹמַר בְּלֵב יַמִּים לְלֵב רַגָּז
חָרֵד מְאֹד כִּי נָשְׂאוּ דָכְיָם
אִם תַּאֲמֵן בָּאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה
הַיָּם וְעַד נֵצַח שְׁמוֹ קַיָּם
אַל יַחֲרִידְךָ יָם בְּשׂוֹא גַלָּיו
כִּי עִמְּךָ הַשָּׂם גְּבוּל לַיָּם.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Omár be-léiv yamím le-léiv ragáz
Ḥaréid me’ód ki nas’ú dokhyám
‘Im ta’améin ba-‘éil ‘ashér ʕasáh
Ha-yám ve-ʕád néitzaḥ shemó kayám
‘Al yaḥaridkhá yam be-só galáv
Ki ʕimákh hasám gevúl la-yám.

Mar 282013
 

Would that we all had such problems.

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Whenever Hannah

Whenever Hannah in bright light adrape I view,
Naomi — Glory! — through my mem’ry races —
And though my spirit for sweet Hannah blazes,
My soul’s afire for Naomi’s shape anew!

I’m passing o’er these two thoughts, agape – just two!
Today, I’m all for Hannah’s lady graces,
Yet of Naomi’s rule there linger traces.
Is there a place, O Love, I could escape you?

For as the way that steel by steel is sharpened,
Twofold the bite of Lust by Lust increases,
And so my thoughts with gloomy fear have darkened!

To you, O Love, hands spread, I make obeisance:
Oh, give me two twin hearts and I’d be heartened,
Or else please cleave my heart into two pieces!

עמנואל פראנשיס
עת אחזה חנה

 
עֵת אֶחֱזֶה חַנָּה בְּאוֹר זוֹרֵחַ,
עֵת נָעֳמִי אַזְכִּיר כְּלִיל תִּפְאֶרֶת —
נַפְשִׁי בְּעַד חַנָּה הֲכִי בּוֹעֶרֶת,
וּלְנָעֳמִי רוּחִי כְּאֵשׁ קוֹדֵחַ!
 
בִּשְׁתֵּי סְעִפִּים הִנְנִי פּוֹסֵחַ:
חַנָּה כְּהַיּוֹם בִּי תְהִי לִגְבֶרֶת,
גַּם נָעֳמִי בִּי מִתְּמוֹל שׂוֹרֶרֶת.
אָן, אַהֲבָה, מִמֵּךְ אֱהִי בּוֹרֵחַ?
 
הָהּ, כִּי כְּמוֹ בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד,
חֵשֶׁק בְּחֵשֶׁק חֻדְּדוּ כִּפְלַיִם,
עַל כֵּן סְעִפַּי פָּחֲדוּ שָׁם פַּחַד!
 
לָךְ, אַהֲבָה, אֹמַר פְּרוּשׂ כַּפַּיִם:
אוֹ לִי שְׁנֵי לִבּוֹת תְּנִי גַם יַחַד,
אוֹ אֶת לְבָבִי בַּתְּרִי לִשְׁנָיִם!
י

Transliteration/תעתיק:

ʕeit ‘eḥezéh ḥanáh be-‘ór zoréiaḥ
ʕeit naʕomí ‘azkír kelíl tif’éret —
Nafshí be-ʕád ḥanáh hakhí boʕéret,
U-le-naʕomí ruḥí ke-‘éish kodéiaḥ!

Bishtéi seʕipím hinení poséiaḥ:
Ḥanáh ke-ha-yóm bi tehí ligvéret,
Gam naʕomí bi mi-temól soréret.
‘An, ‘ahaváh, mi-méikh ‘ehí boréiaḥ?

Hah, ki kemó barzél be-varzél yáḥad,
Ḥéishek be-ḥéishek ḥudedú kifláyim,
ʕal kein seʕipái paḥadú sham páḥad!

Lakh, ‘ahaváh, ‘omár perús kapáyim:
‘O li shenéi libót tení gam yáḥad,
‘O ‘et levaví batrí lishnáyim!

Mar 192013
 

Hey, look! My neurons fired in unison long enough for me to translate a poem! Is it St. Swithin’s Day already?!

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Gorgeous Girl, Within My Breast

O gorgeous girl, within my breast long have you been a rooted tree —
Why is it then you murder me and make of me a mockery,
That struck with your affections without dressing for my injury,
A mouse inside a cat’s cruel jaws in your hands I’ll forever be?

עמנואל פראנשיס
יפהפיה, בתוך חיקי

 
יְפֵהפִיָּה, בְּתוֹךְ חֵיקִי כְּבָר הָיִית כְּעֵץ שָׁתוּל,
וְלָמָּה זֶה תְּמִיתִינִי, וְעִמִּי תַּעֲשִׂי הִתּוּל,
אֲשֶׁר מֻכֶּה אֲהַבַיִךְ בְּלִי חֻבְשָׁה, בְּלִי חִתּוּל,
אֱהִי הַיּוֹם בְּיָדַיִךְ כְּמוֹ עַכְבָר בְּפִי חָתוּל?
י

Transliteration/תעתיק:

Yefeifiyáh, be-tókh ḥeikí kevár hayít ke-ʕéitz shatúl,
Ve-lámah zeh temitíni, ve-ʕimí taʕasí hitúl,
‘Ashér mukéh ‘ahaváyikh belí ḥuvsháh, belí ḥitúl,
‘Ehí ha-yóm be-yadáyikh kemó ʕakhbár be-fí ḥatúl?

Mar 092013
 

A biting satire, in the voice of the proletariat, aimed at the shiftless rabbinic elite. It’s good he’s dead; if he thought it was bad in Baroque Mantua, he would shit a mattone at the state of modern Charedism.

Yaakov Frances (1615 – 1667)
My Heart Is Melting

Woe, my heart is melting, storm-tossed and irate
Like a child always sobbing at my fate:
Boorish, foolish, coarse; my ignorance so great —
Can’t I be a rabbi, sitting at the gate?

Yea, my workshop I have dubbed a mourners’ feast,
And my tools the tools of a murd’rous beast —
From these reins of toil I yearn to be released,
For the title “teacher,” my heart’s cry hasn’t ceased:

For with such a name, quite wealthy grow the poor,
Thus they’re at the top, and never want for more,
And with grief their hearts will never be made sore;
Drinking well at ev’ry fete, they’re cheered as ne’er before!

What have I with laymen? How they waste away!
How they groan and sigh and tremble every day!
With their host of labors do they not decay?
Burdened always with travails they’ll never stay!

Sages know no pain; I see how they behave,
Eating others’ labors, that for which men slave;
Just for that they lift a limb, only that they crave
‘Til their time draws near and they go forth to the grave.

O my people, heed my wisdom, lend an ear!
Grow wise in the word of God, your faith revere,
Away from all your toil your precious spirits steer!
Take this lesson, don’t refuse it — do you hear?1

יעקב פראנשיס
ליבי מאוד ימס


לִבִּי מְאֹד יִמַּס וְיֹאחֵז סַעַר,
אֶבְכֶּה בְּכִי תָמִיד לְדִמְיוֹן נַעַר:
תַּחַת הֱיוֹתִי בּוּר, כְּסִיל וּבַעַר
מָתַי אֱהִי רַבָּן וְיוֹשֵׁב שַׁעַר?

כִּי בֵּית מְלָאכָה אֶקְרְאָה ‘מַרְזֵחַ’,
אֶקְרָא כְּלִי אוּמָן ‘כְּלִי מַטְבֵּחַ’ —
מִמּוֹסְרוֹת עָמָל לְהִפָּתֵחַ
לִבִּי לְשֵׁם מוֹרֶה בְּמַר צוֹרֵחַ:

בּוֹ הָעֲנִיִּים לַעֲשִׁירִים שָׁבוּ,
בּוֹ יֵשְׁבוּ בָּרֹאשׁ וְאִם לֹא אָבוּ,
וּבְעִצְּבוֹן לֵבָב לְבַל יִכְאָבוּ
יִשְׁתּוּ בְּכָל מִשְׁתֶּה וְלֵב יִיטָבוּ.

מַה לִּי לְהֶדְיוֹטוֹת וְהֵם יֶהְבָּלוּ,
יֵאָנְחוּ כָּל עֵת וְיִתְחַלְחָלוּ,
וּבְרֹב יְגִיעֵיהֶם הֲלֹא יִמָּלוּ —
תָּמִיד בְּטֹרַח הֵם וְלֹא יֶחְדָּלוּ.

אֶרְאֶה חֲכָמִים אֵין בְּלִבָּם שֶׁבֶר
יֹאכְלוּ יְגִיעַ וַעֲמַל כָּל גֶּבֶר;
עַל כֵּן בְּכָל עֵת יַחֲלִיפוּ אֵבֶר,
אַף יִקְרְבוּ פָּנִים עַד בֹּא הַקֶּבֶר.

עַמִּי, קְחוּ עֵצָה וְלִי תִשְׁמָעוּ!
בִּינוּ בְּתוֹרַת אֵל וְדָת תֵּדָעוּ,
מִיגִיעֲכֶם אֶת נַפְשְׁכֶם תִּמְנָעוּ,
שִׁמְעוּ, קְחוּ מוּסָר וְאַל תִּפְרָעוּ.
י

Transliteration/תעתיק:

Libí me’ód yimás ve-yoḥéiz sáʕar,
‘Evkéh bekhí tamíd le-dimyón náʕar:
Táḥat heyotí bur, kesíl u-váʕar
Matái ‘ehí rabán ve-yoshéiv sháʕar?

Ki beit melakháh ‘ekre’áh marzéiaḥ,
‘Ekrá kelí ‘umán kelí matbéiaḥ —
Mi-mosrót ʕamál lehipatéiaḥ
Libí le-shéim moréh be-már tzoréiaḥ:

Bo ha-ʕaniyím la-ʕashirím shávu,
Bo yeishvú ba-rósh ve-‘ím lo ‘ávu,
Uv-ʕitzbón leiváv le-vál yikh’ávu
Yishtú be-khól mishtéh ve-léiv yitávu.

Mah li le-hedyotót ve-héim yehbálu,
Yei’anḥú kol ʕeit ve-yitḥalḥálu,
Uv-róv yegiʕeihém ha-ló yimálu —
Tamíd be-tóraḥ heim ve-ló yeḥdálu.

‘Er’éh ḥakhamím ‘ein be-libám shéver
Yokhlú yegíaʕ va-ʕamál kol géver;
ʕal kein be-khól ʕeit yaḥlífu ‘éiver,
‘Af yikrevú paním ʕad bo ha-kéver.

ʕamí, keḥú ʕeitzáh ve-lí tishmáʕu!
Bínu be-torát ‘eil ve-dát teidáʕu,
Migiʕakhém ‘et nafshekhém timnáʕu,
Shimʕú, keḥú musár ve-‘ál tifráʕu.

  1. Proverbs 8:33.
Mar 082013
 

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Epitaphs

Another in Memory of a Woman with a Jealous Husband:
Run quick, friends, to witness this wonder today,
For here some man’s put in the ground his dear wife;
No longer will jealousy rule o’er his life,
For down with the worms it’s been hidden away.

עמנואל פראנשיס
ציוני קבר

 
אחרת לאשת איש קנאי ובשמה
רוּצוּ, קִרְאוּ פֶּלֶא גָדוֹל, רֵעִים!
פֹּה אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוּ קָבַר,
גַּם לֹא עָלָיו רוּחַ קִנְאָה עָבַר,
כִּי תִסָּתֵר הַיּוֹם עִם תּוֹלָעִים!
י

Transliteration/תעתיק:

Rútzu, kir’ú péle gadól, reʕím!
Poh ‘ish plóni ‘et ‘ishtó kavár,
Gam lo ʕaláv rúaḥ kin’áh ʕavár,
Ki tisatéir ha-yóm ʕim tolaʕím!

Mar 072013
 

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Epitaphs

In Memory of a Miser:
Hungry, despite all the wealth I had hoarded,
I came to this pit, but never felt shorted;
For after, I know, all men breathe their last breath
Not one of them eats in the shadow of death.

עמנואל פראנשיס
ציוני קבר

 
לכלי ובשמו
רָעֵב, וְאִם הוֹן רַב כְּבָר גָּנַזְתִּי,
בָּאתִי לְשׁוּחָה זֹאת, וְלֹא רָגַזְתִּי,
כִּי אֵדְעָה כִּי אַחֲרֵי הַמָּוֶת
לֹא יֹאכְלוּ אִישִׁים בְּגֵיא צַלְמָוֶת.
י

Transliteration/תעתיק:

Raʕéiv, ve-ím hon rav kevár ganázti,
Báti le-shuḥáh zot, ve-ló ragázti,
Ki ‘eidʕáh ki ‘aḥaréi ha-mávet
Lo yokhlú ‘ishím be-géi tzalmávet.

Mar 062013
 

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Epitaphs

In Memory of a Woman with a Jealous Husband:
If you’re viewing this grave, these words on my shrine,
Be very careful, sirs, not to draw near it;
If he saw a man here, that husband of mine
Would be overcome by jealousy’s spirit.

עמנואל פראנשיס
ציוני קבר

 
לאשת איש קנאי ובשמה
רוֹאִים בְּצִיּוּן זֶה, אֲשֶׁר אֶצְלִי,
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם קְרֹב אֵלָיו,
כִּי אִם אֱנוֹשׁ פֹּה יֶחֱזֶה בַּעְלִי,
רוּחַ קְנָאוֹת יַעֲבֹר עָלָיו.
י

Transliteration/תעתיק:

Ro’ím be-tziyún zeh, ‘ashér ‘etzlí,
Hishamrú lakhém keróv ‘eiláv,
Ki ‘im ‘enósh poh yeḥezú baʕlí,
Rúaḥ kena’ót yaʕavór ʕaláv.

Mar 052013
 

A poem from exile, after being run out of Mantua on a rail for too sharply criticizing the powers-that-were in the Jewish community.

Yaakov Frances (1615 – 1667)
Run Out, You Dogs

Run out, you dogs, who yelp barking with wonder,
“Woof!” — yelp out! — “Woof! Your poems are too factual!”
My mouth’s full of darts, and yours but with ill will;
I know how to bite; you but howl with thunder.

Wag forth your senseless tongues, nation of blunder!
Batter my poems as if striking an anvil!
So from afar my great fury I fan still —
How shall my mouth make you spoils and plunder?

A lion am I, though dressed in a sheepskin,
Cleaving pursuers with sharp fangs and claws,
Woe to the bitten, their dreadful emotion!

Nothing will cure them, not balm and not medicine,
With Truth’s potent poison I’ll line my cruel jaws,
Poison that kills like the deadliest potion.

יעקב פראנשיס
אוצו כלבים


אוּצוּ, כְּלָבִים צוֹעֲקִים לִנְבֹּחַ,
הַב — צַעֲקוּ — הַב הַב, לְשִׁירָךְ טַעַם!
אַךְ יֵשׁ בְּפִי חֵץ, אִם בְּפִיכֶם רַעַם,
אֵדַע נְשֹׁךְ, אִם תֵּדְעוּ לִצְרֹחַ.

חִרְצוּ לְשׁוֹנְכֶם, עַם חֲסֵרֵי מֹחַ,
הִלְמוּ פְּנֵי שִׁירִי כְּהוֹלֵם פַּעַם!
אָכֵן לְמֵרָחוֹק יְהִי הַזַּעַם,
לָמָּה לְפִי תִהְיוּ שְׁבִי מַלְקוֹחַ?

הִנְנִי אֲרִי טוֹרֵף לְבוּשׁ עוֹר כֶּשֶׂב,
גַּם רוֹדְפַי פִּתְאֹם בְּשִׁנַּי אַחַץ,
אוֹי אֶל נְשׁוּכֵיהֶם וְרֹב צַלְמָוֶת:

לֹא יַחֲלִים אוֹתָם צֳרִי אוֹ עֵשֶב,
אֶרֶס אֱמֶת אַטִּיל בְּתוֹךְ הַמַּחַץ,
אֶרֶס אֲשֶׁר יָמִית כְּסַם הַמָּוֶת.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Útzu, kelavím tzoʕakím linbóaḥ,
Hav — tzaʕakú — hav hav, le-shirákh táʕam!
‘Akh yeish be-fí ḥeitz, ‘im be-fikhém ráʕam,
‘Eidáʕ neshókh, ‘im teidʕú litzróaḥ.

Ḥirtzú leshonkhém, ʕam ḥaseiréi móaḥ,
Hilmú penéi shirí ke-holéim páʕam!
‘Akhéin le-mei-raḥók yehí ha-záʕam,
Lámah le-fí tiheyú sheví malkóaḥ?

Hinení ‘arí toréif levúsh ʕor késev,
Gam rodfái pit’óm be-shinái ‘áḥatz,
‘Oi ‘el neshukheihém ve-róv tzalmávet:

Lo yaḥalím ‘otám tzorí ‘o ʕéisev,
‘Éres ’emét ‘atíl be-tókh ha-máḥatz,
‘Éres ‘ashér yamít ke-sám ha-mávet.

Mar 042013
 

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
Epitaphs

For a Cheat:
An epitaph for a cheat, who here, one believes,
Was brought down to the pit, but some say instead
That he yet lives on, and so clever deceives
For reasons unknown, and just seems to be dead.

עמנואל פראנשיס
ציוני קבר

 
לאיש רמאי
צִיּוּן לְאִישׁ רַמַּאי, אֲשֶׁר פֹּה בֶּאֱמֶת
הוּרַד לְתוֹךְ שׁוּחָה, אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים
כִּי הוּא יְהִי עוֹד חַי וְעָרוֹם יַעֲרִים
הַיּוֹם לְסִבַּת מָה וּמִתְרָאֶה כְּמֵת.
י

Transliteration/תעתיק:

Tziyún le-‘ísh ramái, ‘ashér poh be-’emét
Hurád le-tókh shuḥáh, ‘avál yeish ‘omrím
Ki hu yehí ʕod ḥai ve-ʕaróm yaʕarím
Ha-yóm le-sibát mah u-mitra’éh ke-méit.

Mar 032013
 

A little Song of Songs, a little Pirkei Avot, a little nod to the Andalusian school, a little Hebrew love poetry, who could ask for anything more?

Immanuel Frances (1618? – 1710?)
How Lovely, My Fawn

How lovely, my fawn, are your footsteps and footfalls
  Whenever you dance, or but tread on your pathways.
There my heart’s thoughts shall discover their comfort
  There nest my senses, in your garments’ fringes.
Indeed in my eyes have grown pleasant your paces
  ’Til deep in my body to you I would whisper:
“Oh, please may it be that today, my gazelle,
  I roll myself grey in the dust of your footprints!”

עמנואל פראנשיס
יפו פעמיך ומנעליך

 
יָפוּ פְעָמַיִךְ וּמַנְעָלַיִךְ,
 עָפְרָה, בְּעֵת רָקְדֵךְ וּבִשְׁבִילַיִךְ,
שָׁם מַחְשְׁבוֹת לִבִּי מְנוּחָה יִמְצְאוּ,
 שָׁם קִנְּנוּ חוּשַׁי וּבֵין שׁוּלָיִךְ.
אָכֵן צְעָדַיִךְ בְּעֵינַי נָעֲמוּ
 עַד כִּי בְקִרְבִּי אֹמְרָה אֵלָיִךְ:
מִי יִתְּנֵנִי־נָא וּמִתְאַבֵּק אֱהִי
 הַיּוֹם, צְבִיָּה, בַּעֲפַר רַגְלָיִךְ.
י

Transliteration/תעתיק:

Yafú feʕamáyikh u-manʕaláyikh,
ʕofráh, be-ʕéit rokdéikh u-vishviláyikh,
Sham maḥshevót libí menuḥáh yimtze’ú,
Sham kinenú ḥushái u-véin shuláyikh.
‘Akhéin tzeʕadáyikh be-ʕéinai naʕamú
ʕad ki ve-kirbí ‘omráh ‘eiláyikh:
Mi yitnéini na u-mit’abéik ‘ehí
Ha-yóm, tzeviyáh, be-‘ʕafár ragláyikh.