Dec 142012
 

An “Admiel Kosman poem”:1

בְּעֵדֶן עֲדִינוּתֵנוּ הִתְעַדַּנּוּ עֲדִינוֹת, אִשְׁתִּי,
וְכָּל מַעֲדַנֵּי הַמֶּלֶךְ הֶעֱדִינוּנוּ מַעֲדַנּוֹת —
עֲדַיִן בְּמוֹעֲדוֹן הַלַּיְלָה הִבְהִיק הָאוֹר כְּמַעְדֵּן עָדִין
וּשְׁנֵינוּ, כֹּה מְעֻדָּנִים, אִשְׁתִּי:
קִשַׁרְנוּ מַעֲדַנּוֹת כּוֹכְבֵי גַּלְגַּל בְּעֶדְנַת צֶמֶר וּפִשְׁתִּין.
וְתַּעֲלָא בְּעִדָּנֵיהּ סְגִיד לֵיהּ —
כִּי עָדַן עֹדֶן עִדָּנֶנוּ עַד עָדִין.
י
  1. This is not an actual Admiel Kosman poem. I made this up. Ha-meivin yavin. Don’t hate me, Admiel. I heart you. Let’s be friends.

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *