Sep 262012
 

Translating Unetaneh Tokef, with its evocation of man’s fleeting nature, reminded me of this poem. I’d like to dedicate it specifically to all the ravenous, Ugg-booted Yiddishe vilde chayes who demolished the Yom Kippur iftar before I could get any. I think Bialik would approve.

בעת שתירגמתי את “ונתנה תוקף,” שמעלה את טבעם החולף של חיי בני אדם, נזכרתי בשיר זה. הייתי רוצה להקדיש אותו במיוחד לכל היידישע ווילדע חיות הזללניות במגפי “אג” שטרפו את אפטאר יום הכיפורים לפני שהיתה לי הזדמנות לאכול. אני חושב שביאליק היה מסכים.
י

Ḥayim Naḥman Bialik (1873 – 1934)
Surely, This Nation is Grass

“For the breath of the Lord blows upon it…surely, this nation is grass.”
Isaiah 40:7

Surely this nation is grass, as dry as dead wood,
Surely this nation is empty, void without end;
And when the voice of God thunders here, thunders there –
The nation never stirs, never moves, never shakes.
Never rises like a leopard, nor wakes like a lion,
Not a man in the city will shake at the voice.
And the whole nation’s heart never quivers in joy
From right unto left, from sea unto sea,
When it meets with its sons, the living God’s seed,
Who come from afar toward the voice of the Lord.
None extend them their hands, nor ask after the health
Of all those who call His name purely, in faith.
And by a fool nation’s din ’round its idols of gold
God’s voice is concealed, his thunder consumed.
And with vile, wicked heart, in spittle and shame,
The Lord’s word is scorned, to laughter laid bare.

Surely wilted is the nation, full of poison and spite,
From its feet to its head, all rot and all blight!
It never fostered within, through days of sickness and pain,
A living man of great deeds, in whose chest beats a heart,
In whose heart burns a spark, a spark to boil the blood,
In whose head flares a gleam that would lighten the path;

Who values the name of the nation and Lord
More than wealth, more than gold – more than false gods;
Whose heart’s burden is light, full of truth and of strength,
Hating fiercely a life of chains and disgrace,
Mercy wide as the sea, compassion as great
As a broken people’s breach, as the weight of the yoke –
All seething in the heart, seething, foaming like the sea,
Blazing like fire, blazing, kindling the blood,
Thund’ring, day and night, an echo without end:
“Rise to serve! Rise to act! With us is God’s hand!”

Surely this nation is lost, breathing slander and spit,
No law for its actions, its deeds lacking writ.
Millennia without roots, Exile too great to bear,
Made the heart go astray with no counsel to share.
Inured to rod and lash – can it feel the urging
Of a disgraced soul in bondage, beyond the pain of the scourging?
Can it bring itself to care, beyond daily woes,
Lolling deep in the abyss, in Exile’s throes?
Can it bear its soul towards the day, can it look towards the dawn,
Can it bring its path to its end, will the generation be drawn?
The nation will not stir unless the whip wakes it.
The nation will not rise unless plunder makes it.
Leaves wilting from trees, moss sprouting from heaps,
Fruitless vines, rotten blossoms – could the dew wake them from sleep?
Even when the shofar is sounded and the banner upraised –
Could the dead ever rise? Would they even be fazed?

5657

חיים נחמן ביאליק
אכן חציר העם

 
כִּי רוּחַ יְיָ נָשְׁבָה בּוֹ… אָכֵן חָצִיר הָעָם.
ישעיה מ, ז
 
אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ,
אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ;
אֲשֶׁר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפֹּה גַּם-מִשָּׁם –
וְלֹא-נָע וְלֹא-זָע וְלֹא-חָרַד הָעָם.
וְלֹא-קָם כָּאֲרִי וְלֹא-נֵעוֹר כַּכְּפִיר,
וְלֹא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִישׁ אֶחָד מֵעִיר.
וְלֹא-רָעַד בַּגִּיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם
מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וּמִיָּם וְעַד-יָם,
בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,
אֲשֶׁר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדֹנָי.
גַּם-לֹא פָשַׁט הַיָּד, גַּם-לֹא שָׁאַל לִשְׁלוֹם
כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם.
וּבִשְׁאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז
נֶחְבָּא קוֹל אֱלֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.
וּבְלֵב נָבָל וָרָע, וּבִכְלִמּוֹת וָרֹק
יִבֶז דְּבַר אֲדֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.
 
אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִקְלֶה וָרוֹשׁ,
כֻּלּוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶל עַד-רֹאשׁ!
שֶׁלֹּא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב
רַב פְּעָלִים, אִישׁ חַי, אֲשֶׁר יִפְעַם בּוֹ לֵב,
וּבַלֵּב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,
וּבָרֹאשׁ יִגַּהּ שְׁבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם;
 
אֲשֶׁר יֵקַר לוֹ שֵׁם כָּל-הַגּוֹי וֵאלֹהָיו
גַּם מֵהוֹן וּמִפָּז – מֵאֱלִילֵי הַשָּׁוְא;
אֲשֶׁר מְעַט מַשָּׂא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז,
שִׂנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵּי עַבְדוּת וָבוּז,
חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָּם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדֹל
שֶׁבֶר עַמּוֹ הָאֻמְלָל וּכְכֹבֶד הָעֹל –
כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָּם,
כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵשׁ, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם,
כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל:
קוּם עֲבֹד, קוּם עֲשֵׂה, כִּי עִמָּנוּ יַד-אֵל!
 
אָכֵן אֹבֵד הָעָם, שֹׁאֵף חֶרְפָּה וָרֹק,
אֵין לְמַעֲשָׂיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חֹק.
אַלְפֵי שְׁנוֹת חַיֵּי נְדֹד, גָּלוּת גְּדוֹלָה מִנְּשׂא,
הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגּוֹי.
לִמֻּד שֵׁבֶט וָשׁוֹט – הַאִם יָחוּשׁ כְּאֵב
חֶרְפַּת נֶפֶשׁ בַּצָּר מִלְּבַד מְדוּשַׁת הַגֵּו?
אוֹ אִם-יוּכַל דְּאֹג מִלְּבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם
עַם מִתְגַּלְגֵּל בְּגֵיא גָלוּת חֲשֵׁכָה כַתְּהֹם?
לָשֵׂאת נַפְשׁוֹ לַיּוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,
לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַוֹּת דָּבָר לַדּוֹר?
הוּא לֹא יִיקַץ אִם-לֹא יְעִירֶנּוּ הַשּׁוֹט.
הוּא לֹא יָקוּם אִם-לֹא יְקִימֶנוּ הַשֹּׁד.
עָלֶה נֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עֹלֶה בַגָּל,
גֶּפֶן בֹּקֵק, צִיץ מָק – הַיְחַיֶּנּוּ הַטָּל?
גַּם-בִּתְקֹעַ הַשּׁוֹפָר וּבְהִנָּשֵׂא הַנֵּס –
הֲיִתְעוֹרֵר הַמֵּת? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת?
 
תרנ”ז
י

Transliteration/תעתיק:

Ókhein khótzir ho-óm, yóveish hóyo ko-éitz,
Ókhein khólol ho-óm, khólol kóveid ein keitz;
Ashér yíram koyl eil gam mi-póy gam mi-shóm –
Vloy-nó vloy-zó vloy-khórad ho-óm.
Vloy-kóm ko-arí vloy-néioyr kakfír,
Vloy-khórad la-kóyl gam ish échod mei-ír
Vloy-ró’ad ba-gíl yákhad leiv kol ho-óm,
Mi-yómin u-mi-smóyl u-mi-yóm ve-ad-yóm,
Be-hisváda éilav bánav, zéra eil chai,
Ashér bó’u mei-rókhoyk el-koyl adóynai.
Gam-loy fóshat ha-yód, gam-loi shó’al lishlóym
Kol ha-kóyrim bishmóy be’emúno uvsóym.
Uvishóyn am evíl svív elílei ha-póz
Nékhbo koyl elóyhim, nívla rámoy ho-óz.
Uvelév nóvol vo-rá, uvikhlímoys vo-róyk
Yívez dvár adóynai, yifro’éihu litzchóyk.

Ókhein nóval ho-óm, mólei níkleh vo-róysh,
Kúloy rókov umsóys mi-káf régel ad roysh!
She-lóy héikim mi-kírboy be-yóym nákhlo u-khéiv
Rav pe’ólim, ish khai, ashér yífam boy leiv,
U-va-léiv yívar zik, zik martíakh ha-dóm,
U-vo-róysh yígah shviv méir dérekh ho-óm;

Ashér yéikar loy sheim kol ha-góy veilóyhov
Gam mi-hóyn u-mi-póz, meilílei ha-shov;
Ashér me’át máso lev, hárbeh émes, ézuz,
Sínoh ázoh limnós kháyei ávdus va-vúz
Khémloh gedóyloh kha-yóm, rákhmim rábim kigdóyl
Shéver ámo ho-úmlol u-khe-khóyved ho-óyl –
Kol zeh yémeh va-léiv, yémeh yékhmar ka-yóm,
Kol zeh yívar ko-eísh, yívar yátzis ha-dóm,
Kol zeh yíram ka-héid tómid yóymam vo-léil:
“Kum avóyd, kum aséi, ki imónu yad eil!”

Ókhein óyveid ho-óm, shóyef khérpoh va-róyk,
Ein le-másav yesóyd u-le-fáloy ein khoyk.
Álfei shnoys kháyei nedóyd, gólus gedóyloh minsóy,
Hísu ókhor ha-léiv, óvdoh éitzoh mi-góy
Límud shéivet vo-shóyt, ha-ím yókhush ke’éiv
Khérpas néfesh ba-tzór milvád medúshas ha-géiv?
Oy im yúkhal de’óyg milvád dágas ha-yóym
Am misgálgeil be-géi gólus khashéikhoh khatóym?
Loséis náfshoy la-yóym u-lehisnáboys le-óyr,
Lintóys kavóy la-kéitz, tzvoys dóvor le-dóyr?
Hu loy yíkatz im lo ye’irénu ha-shóyt.
Hu loy yókum im lo yekiménu ha-shóyd.
Óleh nóyvel mei-éitz, éizoyv óyleh va-gól,
Géfen bóykeik, tzitz mók – ha-yechayénu ha-tól?
Gam biskóya ha-shóyfor u-ve-hinósei ha-néis –
Ha-yisóyreir ha-méis? Ha-yizdáza ha-méis?

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

Are you a Russian spam robot? Prove it: *