Mar 312015
 
איקיו (1394-1481)
 
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ
״אֵיפֹה אַרְצְךָ?
מַהִי מוֹלַדְתֶּךָ?״ עֲנֵה לָהֶם:
״אֲנִי בֶּן־אָדָם
שֶׁל אִי־פְּעִילוּת קַדְמוֹנִית.״
י
Mar 302015
 

Stephen Crane
In the Desert

In the desert
I saw a creature, naked, bestial,
Who, squatting upon the ground,
Held his heart in his hands,
And ate of it.
I said, “Is it good, friend?”
“It is bitter — bitter,” he answered;

“But I like it
“Because it is bitter,
“And because it is my heart.”

סטיבן קריין
במדבר


בַּמִּדְבָּר
רָאִיתִי יְצוּר, עָרוּם, בְּהֵמִי,
שֶׁרָבַץ עַל הַקַּרְקַע
וְאָחַז אֶת לְבָבוֹ בְּיָדָיו
וְאָכַל מִמֶּנּוּ.
שְׁאִלְתִּיו, ״טָעִים, חָבֵר?”
עָנָנִי: ״מַר — מַר הוּא;

עִם זֹאת, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ
כִּי מַר הוּא
וְכִי לְבָבִי הוּא.״
י

Mar 292015
 
איקיו (1394-1481)
 
בְּיָם הַמָּוֶת וְהָחַיִּים
עֲמוּסָה סִירַתוֹ שֶׁל הַצּוֹלֵל
בְּ״יֵשׁ״ וּבְ״אֵין״.
אַךְ אִם תִּפָּרֵץ קַרְקָעִית הַסִּירָה
אָז ״יֵשׁ״ וְ״אֵין״ יֵעָלְמוּ.
י
Mar 292015
 
איקיו (1394-1481)
 
עַל שׁוּם מָה קוֹרְאִים לַאֲנָשִׁים בּוּדְהוֹת
לְאַחֵר מוֹתָם?
מִשּׁוּם שֶׁהֵם כְּבָר לֹא רוֹטְנִים,
הֵם כְּבָר לֹא מְעַצְבְּנִים אֶת הַבְּרִיּוֹת.
י
Mar 292015
 

Stephen Crane
A Man Said to the Universe

A man said to the universe:
“Sir, I exist!”
“However,” replied the universe,
“The fact has not created in me
A sense of obligation.”

סטיבן קריין
הכריז אדם ליקום


הִכְרִיז אָדָם לָיְקוּם:
״אֲדוֹנִי, אֲנִי קַיָּם!״
״אַף־עַל־פִּי־כֵן״, הֵשִׁיב הָיְקוּם,
״עֻבְדָּה זוֹ לֹא הִשְׁרִישָׁה בִּי
רֶגֶשׁ מְחֻיָּבוּת.״
י

Mar 292015
 
בוסון (1715-1783)
 
רַב־כּוֹמְרִים אָצִיל
כָּל יוֹם מֵטִיל צוֹאֲתוֹ
בִּשְֹדוֹת הָחֹרֶף.
י
Mar 292015
 
איקיו (1394-1481)
 
הַמִּתְמַצֵּק לְבוּדְהָאוּת טוֹעֶה, חָשַׁבְתִּי;
וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה בּוּדְהָה מֵאֶבֶן.
י
Mar 292015
 

Stephen Crane
“Behold, the grave of a wicked man”

Behold, the grave of a wicked man,
And near it, a stern spirit.
There came a drooping maid with violets,
But the spirit grasped her arm.
“No flowers for him,” he said.
The maid wept:
“Ah, I loved him.”
But the spirit, grim and frowning:
“No flowers for him.”

Now, this is it —
If the spirit was just,
Why did the maid weep?

סטיבן קריין
הרי קבר של רשע


הֲרֵי קֶבֶר שֶׁל רָשָׁע
וּלְיָדוֹ רוּחַ־רְפָאִים מַחְמִירָה.
וּבָאָה עַלְמָה תְּשׁוּשָׁה וּבְיָדָהּ סִגּלִיוֹת,
אַךְ הָרוּחָ אָחֲזָה בִּזְרוֹעָהּ.
אָמְרָה, ״אָסוּר לָתֵת לוֹ פְּרָחִים.״
בָּכְתָה הָעַלְמָה:
״אֲהָהּ, כַּמָּה אֲהַבְתִּיו.״
אַךְ קָדְרָה הָרוּחַ וְהִזְעִיפָה פָּנִים:
״אָסוּר לָתֵת לוֹ פְּרָחִים.״

וְהִנֵּה עִקָּר הַדְּבָרִים —
אִם צָדְקָה הָרוּחַ,
לָמָּה בָּכְתָה הָעַלְמָה?
י

Mar 142015
 
קוואן שו (832-912)
 
הַר הוּא אַרְמוֹן לְכָל מָה שֶׁצָּלוּל וְטָהוֹר
לֹא מֻכְתָּם אַף אֶחָד מִפְּרָחִים אֵלֶה
בְּשֶׁמֶץ שֶׁל אָבָק
 
כְּשֶׁנַּתְחִיל לִקְרוֹא בְּקוֹל שִׁירִים
זֶה יַרְקִיד אָת הַפְּסָגוֹת
וּכְשֶׁנִּצֹּר בְּעֶזְרַת הַמִּבְרֶשֶׁת
הַשָּׁמַיִם יֵהָפְכוּ לְקִשּׁוּט בְּעַלְמָא
מִצִּדֵּנוּ הַשִּׂמְחָה כְּרוּכָה בַּמַּעֲשֶׂה
וּבִכְלָל לֹא אִכְפַּת לִי מִכִּשָּׁרוֹן
 
בֵּינְתַיִם, יְדִידִי, אִם תִּשְׁמַע מִדֵּי פַּעַם
הֲמֻלָה כִּצְחוֹק הָרְפָאִים
זוֹהִי כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים הַגְּדוֹלִים וּמְטֹרָפִים
אֲשֶֹר הָלְכוּ לְעוֹלָמָם
סְתָם קוֹפְצִים אֵלֵינוּ לְהַקְשִׁיב
י