Feb 092015
 

I dedicate today’s poem to the nagging suspicion, given my many hits lately from internationally recognized universities and prominent rabbinical seminaries, that all my hard work is being increasingly used and nobody thinks it would be nice to tell me. I bite my motherfucking thumb at you, Internet.

Aharon Almog (1931 – )
Concerning the Silence of the Yemenites

Yemenites from Mahaneh Yosef1 came to my grandfather’s house
sat and kept silent
while one sang the other waited
and so I grew up between wailing
and silence
now they’ve put in a phone for my father and he sits
waiting for the ring
eighty years he kept silent, his forefathers kept silent
now he wants his words to be heard

אהרן אלמוג
על שתיקתם של התימנים


אֵל בֵּית סָבִי בָּאוּ תֵּימַנִים מִמַּחֲנֶה יוֹסֵף
יָשְׁבוּ וְשָׁתְקוּ
כְּשֶאֶחָד שָׁר הַשֵּׁנִי חִכָּה
כָּךְ גָּדַלְתִּי בֵּין נְהָמָה
לִשְׁתִיקָה
עַכְשָׁו הִתְקִינוּ לְאָבִי טֶלֶפוֹן וְהוּא יוֹשֵׁב
וּמְחַכֶּה לְצִלְצוּל
שְׁמוֹנִים שָׁנָה שָׁתַק שָׁתְקוּ אֲבוֹתָיו
עַכְשָׁו הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו
י

  1. One of the early neighborhoods built to relieve overcrowding in Jaffa, populated largely by immigrants from Yemen.
Feb 072015
 

Yehuda Amiḥai (1924 – 2000)
From “I’m the Prophet of What Was”

I think life is rehearsals
for the real show. During rehearsals you can still
make changes, subtract a sentence, add some words,
switch actors and directors and venues until the real show
which you can’t change anymore, but it doesn’t change anything that you can’t change anything
because the run ends after the first performance.

יהודה עמיחי
מתוך אני נביא של מה שהיה


אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַחַיִּים הֵם חֲזָרוֹת לִקְרַאת
הַהַצָּגָה הָאֲמִתִּית. וּבַחֲזָרוֹת אֶפְשָׁר עוֹד לְהַכְנִיס
שִׁנּוּיִים, לִמְחֹק מִשְׁפָּט וּלְהוֹסִיף דִּבּוּר, לְהַחֲלִיף
שַׂחֲקָנִים וּבַמָּאִים וְאוּלַמּוֹת עַד לַהַצָּגָה הָאֲמִתִּית
שֶׁבָּהּ שׁוּב אֵין מְשַׁנִּים, וְלֹא מְשַׁנֶּה שֶׁאֵין מְשַׁנֶּה
כִּי הַהַצָּגָה מוּרֶדֶת מִיָּד אַחַר הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
י

Feb 062015
 

Yehuda Matzliaḥ Padova (Leon Prospero Padova) (? – 1728)
A World Inverted

O unschooled man who comes and goes before me,
Draw near and hear from me these admonitions:
My ev’ry word is just, without a defect,
Your soul shall draw from every sound its comfort.
See how this world withholds from you unfairly
Eternal peace and rest and also seizes
Your mind; your strength it casts into the chasm,
And there all pride on bended knee is humbled.

O hear you well, my words are not yet swallowed:
For are you not the man who once considered
Himself above all living souls, deserving
Obeisance from the world, with might tight-girded?
The beasts and creatures heeded all your orders,
The buds and blossoms you plucked by the handful,
And earth’s mute stones with scorn you freely trampled,
but unrevealed to you: the hidden meaning.

Unveil your wisdom’s eyes so truth they’ll follow;
Regard your strength and glory as if broken.
Indeed, upon your back will thickets thicken,
The grass will overgrow the place you’re buried,
And with no shame at all will sink its roots in,
And thistles’ thorns will fill your former dwelling
And silent stones o’er which you once went striding
Will be piled up above your head forever.

O Man, do you not stir with wrath and ire?
And do you not berate all those created
Subservient to you? Now see how fearless
At times like this they’ve all worked to restrain you!
And where are all your holdings and your legions?
And where are men’s delights once held so dearly?
How woefully into their graves they’ve fallen,
Their light goes dim and their bright flame’s extinguished.

I stand as keystone, calling out with purpose;
With reasoned words I’ll be the nations’ banner.
The tongues of men cleave firmly to their palates,
Their mouths won’t open, bellowing like thunder,
Instead they mutely stand with lips gone rotten.
Now heed me, for I lead the way with honor:
Should men be high of heart? When wrath befalls them
Salvation flees and settles far beyond them.

And so should men take heed of this instruction
And leave their births a distant recollection,
Will not this tiny drop they’ve drawn start flowing,
And will they not then scorn and leave their homelands?
Their hearts, uncircumcised, and heads are humbled
The moment that they see their doom is fated;
Instead they’ll rush to take this path I’ve shown them,
Then rise to Eden gleeful and rejoicing.

יהודה מצליח פאדובה
עולם הפוך

 
אֱנוֹשׁ עוֹבֵר וָשָׁב וְאֵין לוֹ דָעַת
קְרַב אֶצְלִי וּשְׁמַע דְּבַר תּוֹכָחַת
בְּצֶדֶק אִמְרֵי פִי בְּלִי מִגְרָעַת
בְּמוּסָרָם תִּמְצָא לְנַפְשָׁךְ נָחַת
רְאֵה כִּי תֵבֵל מִמְּךָ מוֹנַעַת
שְׁלֵמוּת הַנִּצְחִית וְגַם לוֹקָחַת
גְּאוֹן עֻזְּךָ תּוֹרִיד בְּאֵר הַשָֹּחַת
וְשָׁם הִנֵּה כָּל גַּאֲוָה נִכְנָעַת.
 
שְׁמַע הַקְשֵׁב כִּי לֹא דְבָרַי לָעוּ
הֲלֹא אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ
עֲלוֹת עַל כָּל בִּרְיוֹת וְלָךְ יִכְרָעוּ
בְּרוּאֵי כָל עוֹלָם וְעֹז אָזַרְתָּ
בְּהֵמוֹת עִם חַיּוֹת לְךָ נִשְׁמָעוּ
וְצִצִּים וּפְרָחִים בְּיָד כָּרָתָּ
וְלִי אֶבֶן דּוּמָם בְּבוּז רָמַסְתָּ
וְסוֹדוֹת תַּכְלִית לֹא לְךָ נוֹדָעוּ.
 
פְּקַח עֵינֵי שִׂכְלָךְ אֱמֶת יִדְרשׁוּ
רְאֵה עֻזְּךָ נִשְׁבַּר וְתִפְאַרְתֶּךָ
עֲלֵי גַבְּךָ הֵן חוֹרְשִׁים יַחְרשׁוּ
עֲשָׂבִים עוֹלִים עַל רְפִידָתֶךָ
בְּאֵין מַכְלִים דָּבָר הֲלֹא יִשְׁרשׁוּ
וְקוֹץ דַּרְדַּר הֵן מָלְאוּ בָתֶּיךָ
וְדוֹמָמִים, מִדְרַס הֲלִיכָתֶךָ,
זְקוּפִים עַל רֹאשְׁךָ וְלֹא יָמוּשׁוּ.
 
הֲלֹא תֵעוֹר אָדָם בְּאַף חֵמָתָה
הֲלֹא תִגְעַר בִּרְיוֹת אֲשֶׁר נוֹצָרוּ
כְּנוּעִים לָךְ אֵיכָה בְּלִי אֵימָתָה
לְעֵת כָּזֹאת כֻּלָּם בְּךָ עָצָרוּ
וְאַיֵּה בֵית מִדּוֹת וְחֵיל חוֹמָתָה
וְאָן חֶמְדַּת אִישִׁים אֲשֶׁר אָצָרוּ
וְאֵיךְ תּוֹךְ קֶבֶר זֶה בְּאוֹי נִסְגָּרוּ
הֲדַר אוֹרָם נִדְעַךְ וְנֵר כָּבָתָה.
 
אֲנִי אֶבֶן רֹאשָׁה בְּקוֹל אֶזְעָקָה
לְנֵס עַמִּים אֶעְמֹד בְּדִבְרֵי טָעַם
לְשׁוֹן אָדָם כָּעֵת לְחֵיךְ דָּבָקָה
וְלֹא יִפְתַח פִּיהוּ בְּקוֹל אוֹ רָעַם
לְבַד יַעְמֹד דּוּמָם בְּפֶה נָמָקָּה
רְאוּ כִּי לִי מִשְׂרָה וְלִי הַנֹּעַם
וּמַה יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וּבְעֵת הַזַּעַם
יְשׁוּעָה מֶנּוּ נָסְעָה רָחָקָה.
 
בְּכֵן אִישִׁים מוּסָר הֲלֹא יִקָּחוּ
וְלֵדָתָם תִּהְיֶה לְזֵכֶר לָמוֹ
הֲלֹא טִפָּה קַלָּה אֲשֶׁר קָלָחוּ
סְרוּחָה מוֹלַדְתָּם אֲזַי יִכְלָמוּ
לְבָבָם הֶעָרֵל וְרֹאשׁ יִשָּׁחוֹ
בְּעֵת יֶחְזוּ כִּי נוֹפְלִים יִתָּמּוּ
לְדַרְכָּם זוֹ קַל חִישׁ בְּצֵיד יַקְדִּימוּ
אֲזַי יַעְלוּ עֵדֶן וְשֶׁם יִשְׂמָחוּ.
י

Feb 052015
 

Shlomo ibn Gabirol (1021? – 1058?)
Black of Hair

Black of hair yet he’s ruddy and bronzed
  Though desired, his bearing’s all pride
As if lust he disdains and forbears
  Neither hoped for nor paid any mind
Have you e’er seen a man hate his loves
  When for rivals he yearns and he pines?
My beloved’s sweet words have more worth
  Than clear emeralds or silver’s bright shine
In dark night may you gaze at his cheek
  And envision the flick’ring of fire.

שלמה אבן גבירול / سليمان ابن جبيرول
שער שחור

 
שְׂעַר שָׁחֹר וְהוּא אָדֹם וּמֻצְהָב / וְחֵשֶׁק לַנְּפָשׁוֹת בּוֹ וְרָהַב
אֲשֶׁר כָּל-חֹֽשְׁקוֹ שָׂנֵא וּבִלַּע / וְלֹא נָתַן רְצוֹן נַפְשׁוֹ וְיָהָב
הֲרָאִיתָ אֱנוֹשׁ יִשְׂנָא אֲהוּבָיו / וְאֶת-מִתְקוֹמֲמָיו חָשַׁק וְאָהַב
יְדִידִי טוֹב דְּבַר-פִּיו מִבְּדֹלַח / וּמִשֹּׁהַם וּמִכֶּסֶף וְזָהָב
בְּחשֶׁךְ לַֽיְלָה הַבֵּט לְלֶחְיוֹ / תְּדַמֶּנּוּ לְלַפִּיד אוֹ לְלָהַב.
י

Feb 052015
 

David Frishman (1859 – 1922)
Darkness

Not day, yet not night: the whole of my life
in twilight bemired.
What was not, what won’t be, that was all
I desired.

A slow lingering gloaming — and only at times
stirring with yearning.
Then rubbing my eyes: the darkness. But one edge of heaven
red as if burning.

I’d peer with eyes shielded: could this be the evening?
Or dawn in the sky?
I knew not, I knew not, if I was beginning
or the end had drawn nigh.

I loved not, nor hated. Oh God, God above!
The worthy are vying,
toiling around me, teeming and storming,
ten thousand crying,

one wheel scrapes another, the whole machine creaking;
the world will persist.
But what here is for me and who here is for me,
does my life yet exist?

דוד פרישמן
עלטה

 
לֹא יוֹם אַף לֹא לַיְלָה: דִּמְדּוּמִים הָיוּ
חַיָּי.
וְזֶה אֲשֶׁר-לֹא הָיָה וְזֶה אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה –
הָיָה מַאֲוַיָּי.
 
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָרֹךְ אֶחָד – וְרַק לִרְגָעִים
יֵשׁ כִּי אִנָּעֵר.
אֲשַׁפְשֵׁף עֵינַי: עֲלָטָה. אַךְ פְּאַת-שָׁמַיִם אֶחָת
אֲדֻמָּה עַד-לְבָעֵר.
 
אַבִּיט וְכַף לֶעָיִן: הַאִם הוּא לִפְנוֹת-עֶרֶב?
הַאִם לִפְנוֹת-שַׁחֲרִית?
לֹא אֵדָע. וְלֹא אֵדַע אִם עַתָּה רַק אָחֵל
אוֹ אִם זֶה כְּבָר אַחֲרִית.
 
לֹא אָהַבְתִּי וְלֹא שָׂנֵאתִי. הוֹי אֵלִי, אֵלִי!
אַלְפֵי אַלְפֵי זוֹכִים
עֲמֵלִים עַל כָּל סְבִיבִי וְהוֹמִים פֹּה וְרוֹעֲשִׁים,
וְרִבְבוֹת אֻמְלָלִים בּוֹכִים,
 
וְגַלְגַּל מְנַסֵּר גַּלְגַּל וְשׁוֹרֶקֶת כָּל הַמְּכוֹנָה
וְהָעוֹלָם חַי וְקַיָּם.
אַךְ מַה-לִּי פֹּה אֲנִי וּמִי לִי פֹּה אֲנִי,
וְחַיַּי אַיָּם?
י

Transliteration/תעתיק:

Lo yoym af lo láiloh: dimdúmim hóyo
kháyai.
Ve-zéh ‘ashér hóyoh ve-zéh ‘ashér lo yíyeh —
hóyoh ma’aváyai.

Bein ha-shmóshoys óroykh ékhod — ve-rák lirgó’im
yeish ki inó’eir.
Asháfshef éinai: alótoh. Akh pe’ás shomáyim ékhas
adúmoh ad levó’eir.

Ábit ve-kháf le-óyin: ha-ím hu lífnoys érev?
Ha-ím lífnoys shákhris?
Lo éido. Ve-lo éida im átoh rak ókhel
o im zeh kvór ákhris.

Lo ohávti ve-lo sonéisi. Hoy éili, éili!
Álfei álfei zóykhim
améilim al kol svívi ve-hóymim poh ve-róyshim,
ve-rívevoys umlólim bóykhim,

ve-gálgal menáseir gálgal ve-shoyrékes kol hamkhóynoh
ve-ho-óylom khai ve-káyom.
Ákh mah li po aní u-mí li poh ‘aní,
ve-kháyai áyom?

Feb 042015
 

Yaakov Steinberg (1887 – 1947)
The World’s No Enclosed Garden

The world’s no enclosed garden; when strife strikes, when you’re greying,
Then your halcyon grief will meet seven joys preying.

Old age strides with no hurry; in oases of the aging
Swarms of heresy’s scorpions and cruel derision are raging.

So in silence you’ll ponder: how my path’s been forsaken —
And beyond the mob’s roar with great tumult awakens.

With a riddle you’ll wake: the age is rolled up and ended —
And the Hyades thrown off, to Sheol descended.

Yet in clear evening’s hush sing the stars with elation,
Just the fringe of a parable divides each constellation.

None are separate, none fall back; one ordained to decay
Sees the grave and falls silent; lets his heavens hold sway.

יעקב שטיינברג
לא גן נעול

 
לֹא גַּן נָעוּל הָעוֹלָם; בְּיוֹם צַר לְעֵת שֵׂיבָה
שֶׁבַע שְׂמָחוֹת יָצֵרוּ אֶת תּוּגָתְךָ הַשְּׁלֵוָה.
 
שֶׁפִי תִּצְעַד הַזִּקְנָה; גַּם בִּנְאוֹת הַמַּזְקִינִים
שׁוֹרֵץ שֶׂפֶק אַכְזָרִי עִם עַקְרַבֵּי הַמִּינִים.
 
דּוּמָם תֵּשֵׁב וּתְהַרְהֵר: שָׁבְתָה דַּרְכִּי הַסְּלוּלָה —
וּמֵעֵבֶר לָהּ יַעַל הֲמוֹן־עַם בַּהֲמֻלָּה.
 
בֹּקֶר תָּקִיץ וְתָחוּד: תְּקוּפָה אַחַת נָגֹלָּה —
וּבְנֵי־עָשׁ בְּשׁוּלֶיהָ כְּבָר נִנְעָרִים שְׁאוֹלָה.
 
אַךְ בִּשְׁקֹט עֶרֶב בָּהִיר רַנִּים יַחַד מַזָּלוֹת,
וּבֵין מַזָּל לְמַזָּל רַק כִּגְבוּל הַנִּמְשָׁלוֹת.
 
אָז אֵין נִבְדָּל וָשָׁב; וַאֲשֶׁר נִשְׁפַּט לָרָקָב —
רוֹאֶה קֶבֶר וּמַחֲרִישׁ וּמִתְאַפֵּק אֶל שְׁחָקָיו.
י

Transliteration/תעתיק:

Lo gan nó’ul ho-óylom; be-yóym tzar le-eis séivoh
Sheva smókhoys yatzéiru es tugóskho ha-shléivoh.

Shéfi títzad ha-zíknoh; gam binóys ha-mazkínim
Shóyretz séfek akhzóri im akrábei ha-mínim.

Dumom téishev us’hárher: shóvsoh darki ha-slúloh —
U-mei-éver loh yá’al hamoyn-ám ba-hamúloh.

Boyker tókitz ve-sókhud: tekúfoh ákhas nagóyloh —
Uvnei-ósh be-shuléiho kvór ninórim she’óyloh.

Akh bishkóyt erev bóhir ranim yákhad mazóloys,
Uvein mázol le-mázol rak kigvúl ha-nimshóloys.

Oz ein nívdol vo-shóv; va’asher níshpat lo-rókov —
Royeh kéver u-mákhrish u-misápeik el shekhókov.

Feb 042015
 

Shmuel ha-Nagid (993 – 1056?)
Whenever One Requires My Aid

Whenever one requires my aid
As if for his king are his words of praise;
But if ever I should call on him
With jeers and scorn am I repaid!

שמואל הנגיד / إسماعيل بن النغريلة
אשר צריך

 
אֲשֶׁר צָרִיךְ לְעֶזְרָתִי
כְּמוֹ מַלְכּוֹ יְרַצֵּנִי
וְיִלְעַג לִי אֲשֶׁר צָרִיךְ
אֲנִי אֵלָיו וְיִבְזֵנִי.
י

Transliteration/תעתיק:

‘Ashér tzaríkh le-ʕezratí
Kemó malkó yeratzéini
Ve-yilʕág li ‘ashér tzaríkh
‘Aní ‘eiláv ve-yivzéini.

Feb 032015
 

T. Carmi (1925 – 1994)
Every Moment

Your hand is smaller than mine.
But I see your body
from one end of the world to the other.

You speak quietly.
I hear your voice
like nighttime thunder at sea.

The magnification strikes fear.
I draw closer, move away, in vain;
the letters change form.

Deception’s not in you.
But you lurk in every pass,
between dawn and dusk, between dog and wolf.

ט. כרמי
היא ישנה

 
כַּף יָדֵךְ קְטַנָּה מִשֶּׁלִּי.
אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת גּוּפֵךְ
מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם.
 
אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ
כְּרַעַם לֵילִי עַל פְּנֵי הַיָּם.
 
הַהַגְדָּלָה מַטִּילָה מוֹרָא.
אֲנִי קָרֵב, אֲנִי רָחֵק לַשָּׁוְא;
הָאוֹתִיּוֹת פָּשְׁטוּ צוּרָה.
 
אֵין בָּךְ מִרְמָה.
אֲבָל אַתְּ אוֹרֶבֶת לִי בְּכָל הַמַּעֲבָרִים,
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין כֶּלֶב לִזְאֵב.
י

Transliteration/תעתיק:

Kaf yadéikh qetanáh mishelí.
‘Avál ‘aní ro’éh ‘et guféikh
mi-sóf ʕolám ʕad sof ʕolám.

‘At medabéret be-shéqet.
‘Aní shoméiaʕ ‘et qoléikh
ke-ráʕam leilí ʕal penéi ha-yám.

Ha-hagdaláh matiláh morá.
‘Aní qaréiv, ‘aní raḥéiq la-sháv;
ha-‘otiyót pashtú tzuráh.

‘Ein bakh mirmáh.
‘Avál ‘at ‘orévet li be-khól ha-maʕavarím,
bein ha-shmashót, bein kélev liz’éiv.

Jan 292015
 

Yehuda Amiḥai (1924 – 2000)
Beginning of Summer

These are the days God abandons the earth
to head to his summer home
in the shadowy peaks which are you,
and leaves us to the khamseen, to the sword, and to zeal.

We won’t talk for much longer. We won’t even live
for much longer. Eternity’s a perfected form
of mutual solitude.

A sweet sensation between our legs
will speak to the weakness of lingering
and words’ sorrow to tell it.

יהודה עמיחי
תחילת קיץ


בְּיָמִים אֵלֶּה עוֹזֵב אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ,
לָלֶכֶת לִמְעוֹן הַקַּיִץ שֶׁלוֹ
בֶּהָרִים הָאֲפֵלִים שֶׁהֵם אַתְּ,
וּמַשְׁאִיר אוֹתָנוּ לַשָּׁרָב, לַחֶרֶב וְלַקִּנְאָה.

לֹא נַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים. לֹא נַאֲרִיךְ בִּכְלָל
לִהְיוֹת. נֶצַח הוּא צוּרָה
מֻשְׁלֶמֶת שֶׁל בְּדִידוּת הֲדָדִית.

תְּחוּשָׁה מְתוּקָה בֵּין רַגְלַיִם
תֹּאמַר לָנוּ עַל חֻלְשַׁת הַשָּׁהוּת
וְעַל עַצְבוּת הַמִּלִּים לוֹמַר.
י

Transliteration/תעתיק:

Be-yamím ‘éileh ʕozéiv ‘elohím ‘et ha-‘áretz,
lalékhet limʕón ha-qáyitz sheló
be-harím ha-‘afeilím she-héim ‘at,
u-mash’ír ‘otánu la-sharáv, la-ḥérev ve-la-qin’áh.

Lo na’aríkh bidvarím. Lo na’aríkh bikhlál
liheyót. Nétzaḥ hu tzuráh
mushlémet shel bedidút hadadít.

Teḥusháh metuqáh bein ragláyim
tomár lánu ʕal ḥulshát ha-shahút
ve-ʕál ʕatzvút ha-milím lomár.

Jan 292015
 

Shaul Tchernichovsky (1875 – 1943)
Above Lifeless Plains

Above lifeless plains,1 ev’ry valley forsaken,
The heavens hung darkly, their majesty taken,
So dreary and hollowing, wroth as if cheated,
By woe become apathy drained and depleted.

What’s proffered beneath? Sylvan tombs, deep beclouded?
All silent, abandoned, like dead men beshrouded;
If not time’s own sepulchres, ages now ended,
Has being’s vitality passed on expended?

And where are the living? A thorn’s shadow quiv’ring,
The tracks of a wolf, starving, straying and shiv’ring?
A kurgan forgotten, stone Scythian safeguard,
Which my heart beheld with relief in the graveyard.

Expanses around me! The heavens’ wide hollows,
And that of the earth which the night eager swallows!
Fine strings wrap around the heart, wounded and speechless,
Alone in the distance, exiled in the reaches———

שאול טשרניחובסקי
על ערבות מתות

 
עַל עֲרָבוֹת מֵתוֹת, גַּיְא וָגַיְא שׁוֹמֵמִים,
נִתְלוּ הַשָּׁמַיִם כֵּהִים, חִדְלֵי-אֵימִים,
נוּגִים וּמִתְרוֹקְנִים, זְעוּמִים כְּאִלּוּ רִמּוּם,
יְגֵעִים מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ הָפַךְ וְהָיָה שִׁעְמוּם.
 
מַה זֶּה יֻצַּע תַּחְתַּי: קִבְרוֹת-יַעַר? שִׂיחִים?
הַכֹּל הַכֹּל שׁוֹמֵם, דּוֹמֵם וּבְתַכְרִיכִים
אִם לֹא קִבְרוֹת-הַזְּמָן פֹּה וְעִדָּנִים סָפוּ,
כֹּחוֹת-הַהֲוָיָה חָלְפוּ וַיִּיעָפוּ?!
 
וְאַיֵּה הֵם הַחַיִּים? וְלוּ צֵל-קַל שֶׁל אָטָד,
עִקְּבוֹת זְאֵב שֶׁרָעַב וְתָעָה וּבְקוֹר רָטַט?
אוֹ גַל נִשְׁכָּח וְעָלָיו אֶבֶן-סְקִיטִים-גּוֹלָם –
וְרָאָה לִבִּי וְרָוַח לוֹ בְּבֵית-הָעוֹלָם.
 
מֶרְחַב סָבִיב! מֶרְחַב הַשָּׁמַיִם מַעְלָה,
מֶרְחָב לָאֲדָמָה נִבְלַע בְּזֶה שֶׁל לַיְלָה!
וְהַלֵּב הַכּוֹאֵב נִתְפָּשׂ בְּנִימִים דַקִּים
יְחִידִי בַּמֶּרְחַבְיָה, גּוֹלֶה בַּמֶּרְחַקִּים – – –
י

Transliteration/תעתיק:

Al aróvoys méisoys, gai va-gái shoyméimim,
Níslu ha-shomáyim kéihim, khídlei éimim,
Núgim u-misróyknim, ze’úmim kílu rímum,
Yegéi’im mi-tóykh yéi’ush hófakh ve-hóyo shímum.

Mah zeh yútza tákhti: kívroys yá’ar? Síkhim?
Ha-kóyl ha-kóyl shóymeim, dóymeim u-ve-sakhríkhim
Im lo kívroys ha-zmán po ve-idónim sófu,
Kóykhot ha-havóyoh khólfu va-yi’ófu?!

Ve-áyeih heim ha-kháyim? Ve-lú tzéil-kal shel ‘ótod,
Íkvoys zev she-ró’av ve-tó’oh uv-kóyr rótat?
Oy gal níshkakh ve-‘ólov éven skítim góylom —
Ve-ró’oh líbi ve-róvakh loy be-véis ho-óylom.

Mérkhav sóviv! Mérkhav ha-shomáyim máloh,
Mérkhav lo-adómoh nívla be-zéh shel láiloh!
Ve-ha-léiv ha-kóyeiv níspos be-nímim dákim
Yekhídi ba-merkhávyoh, góyleh ba-merkhákim ———

  1. In southern Russia, to the north of the Black Sea.