May 192015
 
איקיו (1394-1481)
 
דּוֹבֵר שֶׁקֶר
יֵרֵד שְׁאוֹלָה
אִם כֵּן, מָה יִקְרֶה לַבּוּדְהָה
שֶׁהִמְצִיא
אֶת מָה שֶׁאֵינוֹ קַיָּם?
י
May 192015
 
איקיו (1394-1481)
 
אָדָם מְקוֹרִי
בְּהֶכְרַח יַחֲזוֹר אֶל מְקוֹרוֹ
לְפִיכָך מָה הַטַּעַם
לְחַפֵּשׂ אַחַר הַבּוּדְהָה הַמְּיֻתָּר?
י
May 132015
 

Natan Zakh (1930- )
When My Girl Left Me

When my girl left me,
as I once wrote,
I went to the café
and there were three people there:
one tall, one fat and one thin
and the fat one had two red flowers on the chest

of the fat one (but
not the skinny one).
In fact,
when I came in they didn’t notice me.
There comes such a moment:

a man comes in and sits
while another thinks
a mere breeze rattled the door

or not even that.

נתן זך
כשהלכה ממני נערתי


כְּשֶׁהָלְכָה מִמֶּנִּי נַעֲרָתִי,
כָּתַבְתִּי פַּעַם,
הָלַכְתִּי לְבֵית-הַקָּפֶה
וְהָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים:
גָּבֹהַ, שָׁמֵן וְרָזֶה
וְלַשָּׁמֵן הָיוּ שְׁנֵי פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל הֶחָזֶה

שֶׁל הַשָּׁמֵן (אַךְ לֹא
שֶׁל הָרָזֶה).
לְמַעֲשֶׁה,
כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, לֹא הִרְגִּישׁוּ בִּי.
יֵשׁ רֶגַע כָּזֶה:

אָדָם נִכְנָס וְיוֹשֵׁב
וְאִלּוּ אַחֵר חוֹשֵׁב
שֶׁרַק רוּחַ סוֹבְבָה אֶת הַדֶּלֶת

אוֹ אֲפִלּוּ לֹא זֶה.
י

May 132015
 
איקיו (1394-1481)
 
אִם לֹא יוֹרֵד גֶּשֶׁם, שֶׁלֹּא יֵרֵד גֶּשֶׁם
אֲבָל גַּם אִם לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם
עָלֶיךָ לָצֵאת לַמַּסָּע
עִם שַׁרְווּלִים רְטֻבִּים.
י
Apr 242015
 
איקיו (1394-1481)
 
שַׁקְּיָאמוּנִי,
הַיְּצוּר הַשְּׁוֹבָב הָהוּא,
לְאַחֵר הוֹפָעָתוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ,
הִטְעָה, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר,
אֶת הַָהֲמוֹנִים!
י
Apr 222015
 

Natan Zakh (1930- )
From Year to Year

From year to year it grows more delicate,
and it will be so delicate by the end, —
she said, meaning it.

But sometimes I get the feeling I’m drowning in time,
I get the feeling I’ve been drowning for such a long time,
he wavered.

It’s just that you’re so sunk in thought, she replied.
It’s just that you’re so sunk in thought, you know.

I don’t know. Sometimes I think my strength has once again fled.
Delicate, you know, is just another side of deficient.

I know, and I bless you for your revelation,
I bless you for the color of your eyes,
you don’t leave a thing behind.

And if so, that’s precisely what worries me,
and if so, that’s precisely what grieves me,
and if so, that’s what I feel.

Wrong again: what you feel is goodness, and it surrounds you.
It’s already all around you, bearing you on its shoulders,
if you’ll just be patient, it’ll embrace you yet,
in the end it’ll have to kiss you.
You know how these things go.

נתן זך
משנה לשנה


מִשָּׁנָה לְשָׁנָה זֶה נַעֲשֶׂה יוֹתֵר מְעֻדָּן,
זֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ מְעֻדָּן בַּסּוֹף, –
הִיא אָמְרָה וְהִתְכַּוְּנָה לָזֶה.

אֲבָל לִי יֵשׁ לִפְעָמִים הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ בַּזְּמַן,
יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ מִזְּמַן,
הִסֵּס.

זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, הֵשִׁיבָה.
זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, אַתָּה יוֹדֵעַ.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֹּחִי שׁוּב לֹא אִתִּי.
מְעֻדָּן, אַתְּ יוֹדַעַת, זֶה צַד אַחֵר שֶׁל שְׁלִילִי.

אֲנִי יוֹדַעַת וַאֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל גִּלּוּיֶךָ,
אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל צֶבַע עֵינֶיךָ,
שׁוּם דָּבָר אֵינְךָ מַשְׁאִיר אַחֲרֶיךָ.

וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מַה שֶּׁמַּדְאִיג אוֹתִי,
וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מִי שֶׁמַּסְפִּיד אוֹתִי,
וּבְכֵן זֶהוּ מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישׁ.

שׁוּב אַתָּה טוֹעֶה: אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּטוֹב וְהַטּוֹב מַקִּיף אוֹתְךָ.
הוּא כְּבָר מִסָּבִיב, עַל כְּתֵפָיו הוּא מַרְכִּיב אוֹתְךָ,
אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי, הוּא עוֹד יְחַבֵּק אוֹתְךָ,
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא חַיָּב לְנַשֵּׁק לְךָ.
אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה קוֹרִים.
י

Mar 312015
 
איקיו (1394-1481)
 
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ
״אֵיפֹה אַרְצְךָ?
מַהִי מוֹלַדְתֶּךָ?״ עֲנֵה לָהֶם:
״אֲנִי בֶּן־אָדָם
שֶׁל אִי־פְּעִילוּת מְקוׂרִית.״
י
Mar 302015
 

Stephen Crane
In the Desert

In the desert
I saw a creature, naked, bestial,
Who, squatting upon the ground,
Held his heart in his hands,
And ate of it.
I said, “Is it good, friend?”
“It is bitter — bitter,” he answered;

“But I like it
“Because it is bitter,
“And because it is my heart.”

סטיבן קריין
במדבר


בַּמִּדְבָּר
רָאִיתִי יְצוּר, עָרוּם, בְּהֵמִי,
שֶׁרָבַץ עַל הַקַּרְקַע
וְאָחַז אֶת לְבָבוֹ בְּיָדָיו
וְאָכַל מִמֶּנּוּ.
שְׁאִלְתִּיו, ״טָעִים, חָבֵר?”
עָנָנִי: ״מַר — מַר הוּא;

עִם זֹאת, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ
כִּי מַר הוּא
וְכִי לְבָבִי הוּא.״
י

Mar 292015
 
איקיו (1394-1481)
 
בְּיָם הַמָּוֶת וְהָחַיִּים
עֲמוּסָה סִירַתוֹ שֶׁל הַצּוֹלֵל
בְּ״יֵשׁ״ וּבְ״אֵין״.
אַךְ אִם תִּפָּרֵץ קַרְקָעִית הַסִּירָה
אָז ״יֵשׁ״ וְ״אֵין״ יֵעָלְמוּ.
י